משריפת התלמוד ועד ימינו: הכומר שהטריד את מחשבתו של הגראי"ל שטיינמן

האם שנאת הדת בערש הדמוקרטיה קיימת גם בימינו? רוח קדשו וחכמת תורתו של מרן הגראי"ל שטיינמן מובילים לתשובה העגומה והמדהימה, כי עקבותיה של רוח הכנסיה הנוצרית מחלחלים עמוק אל תוך ליבת האקדמיה האירופית בבירת צרפת.

חיבה יתירה נודעה להם ליהודי צרפת, הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם, בליבו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א. מקורבי ביתו של הגראי"ל אומרים, כי על פי חשבונם, ביקר הרב שטיינמן במדינת צרפת בעשרים השנים האחרונות יותר מאשר בשאר מדינות העולם. מלבד התעניינותו המרובה של גדול הדור באופן קבע לגבי מצב הרוחני בצרפת, הופתעו לאחרונה באי בית הגראי"ל לשמעו מתעניין אצל "הצרפתים" הנכנסים אליו, אודות מקור שמה של אוניברסיטת פריז- ה'סורבון' הנודע.

העסקן רב הפעלים הרב שמעון קוריאל הי"ו, מוותיקי המנין בבית מרן הגראי"ל, היה הראשון שהתפלא על השאלה שהופנתה לעברו: "מדוע נקראת האוניברסיטה בפריז- "סורבון", אבל לצערו, לא היה בפיו מענה מספק. השאלה המשיכה להטריד את מוחו של מרן הרב שטיינמן, דבר שהפליא את מקורביו, אך התשובה המפתיעה הממה אותם בכפליים, והוכיחה כי "אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד".

מרן הגראי"ל שטיינמן. (צילום: יעקב נחומי)

רופאו האישי של מרן, הד"ר יוסף הרדי הי"ו שנשאל גם הוא לפשר הדבר, השכיל להבין כי אם גדול הדור שואל הרי שהדבר צריך בדיקה ומיד כשחזר לביתו החל לחקור את הדבר. התשובה שהובאה לידיעתו העלתה גילוי נורא: האוניברסיטה הגדולה בפריז, בה לומדים מאות אלפי סטודנטים, הוקמה בתחילת האלף החמישי ונקרא על שם מייסדה, הכומר רובר דה סורבון ימ"ש אשר היה מבכירי הכמורה בחצרו של מלך צרפת בתקופה הנוראה בה התרחש חילול התורה המזעזע של "שריפת התלמוד" בעש"ק חוקת בשנה הרביעית לאלף החמישי.

הדברים התגלגלו והתגלו סמוך ליום השישי פרשת חקת, אשר כדברי ה'מגן אברהם' (סו"ס תק"פ) "נהגו [בו] יחידים להתענות, שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת" המג"א מוסיף ומבהיר כי "לא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה. זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזירת אוריתא"

בהיוודע הדבר למרן הגראי"ל שטיינמן, נזדעזע כולו על קריאת שם המוסד הגדול על שם "כומר…!", אשר השפעותיו המזיקות בוודאי אינן מוסיפות טוב ליהודים, ולתושבי צרפת בפרט.

הסורבון, כיום. (צילום: David Monniaux)

הכומר שייסד מועצה תיאולוגית

ה'סורבון' הוא כינויה של אוניברסיטת פריז, מן הנודעות והחשובות שבאוניברסיטאות העולם. מקור כינויה של האוניברסיטה הוא ב"קולז' דה סורבון" שנוסדה בשנת ה'י"ב על ידי הכומר הרשע רובר דה סורבון שהביא אליה בשנה הראשונה 20 תלמידים שיעסקו בחקר לימודי הדת הנוצרית. כבר בעשורים הראשונים לייסודה מנתה האוניברסיטה כעשרים אלף תלמידים שקבעו מגוריהם בפריז והפכו אותה למרכז הידע והקידמה של אירופה המתנערת מימי הביניים ומתעוררת אל תקופת הרנסאנס.

פקולטה זו יעצה רבות לכנסייה בשאלות פילוסופיות רבות, והכריעה את גזר דינם של שפוטי הכמרים לטוב או למוטב, על פי "חוות דעתם המלומדת" של המשכילים הצעירים. לא בכדי שררו יחסים קרובים בין חברי האקדמיה של ה'סורבון' לבין הממסד הכנסייתי, שכן מקים המוסד התאולוגי היה רובר דה סורבון, הכומר המוודה של המלך לואי התשיעי.

המלך לואי התשיעי, נודע בספרי ההיסטוריה כבעל פילוספיה דתית קנאית. לואי, עלה על כס המלוכה הצרפתי בשנת ד'תתקפ"ו, בהיותו בן 12 בלבד, ואכן, הוא לא חדל מלתקוף את כל הנקרה בדרכו. במלחמות עקובות מדם, ניהל לואי שני מסעי צלב לטיהור אדמות המזרח התיכון מידי הכופרים מוסלמים והשבתם לידי הצלבנים. בזמן מסע הצלב השמיני הוציא לואי צו גירוש על כל יהודי צרפת ובכך סתם את הגולל על תקופתם המפוארת של 'בעלי התוספות', אך בל נקדים את המאוחר…

כבר מיום עלותו לשלטון בממלכתו, לא חשש לואי מלהפגין את אדיקותו הרבה לדת הנוצרית. היהודים בצרפת סבלו מרדיפות והצקות שחזרו ונשנו בכל תקופת שלטונו עד למותו בשנת ה'ל'. כאמור, מעמד כמורה חשוב נשמר בחצרו של לואי התשיעי עבור הכומר רובר דה סורבון אשר ביוזמתו ובעידודו הוזמנו חכמי היהודים לוויכוחי דת עם הנוצרים. ויכוחים אלו גררו אחריהם מהומות ופוגרומים ביהודי צרפת כאשר לכל ברור מיהו ה"צודק" בוויכוח והשאלה שנותרה היא רק כמה יהודים ישלמו במחיר חייהם על "צדקת" הנצרות.

ויכוח בין חכמי היהודים לנוצרים. חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים, ה'רמ"ג

משפט ראווה שהחריב את עולם התורה בצרפת

שיאם של ויכוחי הדת הגיע ב'משפט פריז' הנודע לשמצה. ניקולס דונין שר"י, מומר שהיה בעברו מתלמידיו של רבי יחיאל מפריז, שיגר לאפיפיור גרגוריוס התשיעי איגרת מלאה דברי שטנה ובלע כנגד התלמוד, אשר כביכול, עולב בדת הנוצרית ובמאמיניה, ומתיר את רציחתם וגזלת רכושם. תשובתו של האפיפיור הגיעה כעבור שלוש שנים ובה קבע גרגוריוס כי כל ספרי היהודים יוחרמו מבתי הכנסת ויועברו לעיון המסדרים. הביצוע הופקד בידי הבישוף של פריז ומלכי אירופה, אך אלו לא מיהרו לשתף פעולה עם האפיפיור. רק מלך צרפת, לואי התשיעי, הסכים לשתף פעולה עם דרישות האפיפיור, ובתנאי שתינתן ליהודים ה"אפשרות" ללמד סנגוריה על דרכם.

ארבעה מגדולי העם היהודי בצרפת עמדו להגן על התורה שבעל פה. בראשם התייצב רבי יחיאל מפריז ועמו רבי משה מקוצי, מחבר הסמ"ג (ספר מצוות גדול), אליהם הצטרפו רבי יהודה ב"ר דוד ממילון ורבי שמואל ב"ר שלמה משאטא-טיער. המשפט החל בשנת ה' אלפים, בפריז, לעיני מלך צרפת ואמו, הנסיכה מקסטיליה, שישבה בראש חבר השופטים כשלצידה אנשי כמורה בכירים.

המשפט הסתיים כצפוי, במציאת התלמוד כ"אשם" (עפ"ל) בדין, וחבר השופטים דן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל ספרי התלמוד הוחרמו. בשנת ה' אלפים ד', שרפו הצרפתים בפריז במשך כשתי יממות את כל ספרי התלמוד.

שריפת ספרים בגרמניה הנאצית

על פי דברי מהר"ם מרוטנבורג, נשרפו באותו מאורע 40 קרונות עמוסים בספרי תלמוד. יחד עם התלמוד נשרפו ספרים אחרים בעלי חשיבות, כמו ספרי הרמב"ם וספרים אחרים. השריפה פגעה קשות בבתי המדרש של בעלי התוספות בצרפת, רובם נחרבו, והועתקו לגרמניה.

על חורבן מקום התורה הגדול, חיבר המהר"ם מרוטנבורג, תלמידו של רבי יחיאל מפריז, את הקינה 'שאלי שרופה באש', הנאמרת בבוקר תשעה באב. במיוחד מכוונות לכך המילים בקינה: "עוֹד תִּגְזוֹר לִשְּׂרוֹף דָּת אֵשׁ וְחֻקִּים וְלָכֵן אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ גְּמוּלָיִךְ".

מי יתן ובמהרה נזכה להתגשמות תפילת המהר"ם, בסיום קינתו:
"כִּימוֹת עֱנוּתֵךְ יְנַחְמֵךְ צוּר וְיָשִׁיב שְׁבוּת שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן וְיָרִים אֶת שְׁפָלָיִךְ:
עוֹד תַּעֲדִי בַּעֲדִי שָׁנִי וְתֺף תִּקְחִי תֵּלְכִי בְּמָחוֹל וְצַהֲלִי בִּמְחוֹלָיִךְ:
יָרוּם לְבָבִי בְּעֵת יָאִיר לְךָ צוּר וְיַגִּיהַּ לְחָשְׁכֵּךְ וְיָאִירוּ אֲפֵלָיִךְ"