החופש הגדול והנורא? לא בטוח.

אז עכשיו, כשלרוב הילדות יד עוד קייטנות, והתשב"רניקים עוד בבית תלמודם, זה הזמן לשנות כיוון חשיבה ולהתכונן לקראת החודשיים הבאים.

זהו. הוא פה. חי נושם ובועט – החופש הגדול. החודשיים הארוכים האלה שקיבצו לנו את הצאן הביתה לעשרים וארבע שעות. טוב, כמעט.

אין ספק, שכאמהות, אנו מרגישות רגשות אחרים כלפי החופש הגדול, מאשר הילדים. הקיץ, גם כך הוא גורם מתיש עם חומו העולה ועולה, העייפות המצטברת של כל השנה ועל כל זה נוספת לנו חופשת הילדים. אז אנו דואגות שהכל יעבור בלי תקלות ופגיעות ח"ו, הופכות להיות גננות ומורות לעת מצוא כדי להעסיק את החבורה, לעיתים משמשות כצוות הווי ובידור ובערב צונחות מותשות ושואלות את עצמינו: "מי צריך את זה בכלל?…"

שלא תהיה טעות: אנחנו מאד אוהבות את הילדים שלנו. מאד-מאד. אבל לא בבת אחת. זאת אומרת, אם נהיה כנות, חודשיים מרוכזים עם הילדים בבית הם לא קלים בכלל. בעיקר אם יש בבית מגוון גילאים.

אבל אין ספק שחופשת הקיץ יכולה להיות גם תקופה נפלאה. לחופשת הקיץ, כמו לכל תקופה בחיי האדם, יש את עבודת ד' המיוחדת לה. זהו הזמן להיזכר בתפקיד המקורי שלנו כאימהות: להימצא עם הילדים 24/7. בעולם העכשווי, בו רובינו עובדות מחוץ לבית ותומכות בבני תורה, זמן איכות עם ילדים הוא זמן יחסית נדיר. יתרה מזאת, לעיתים נוצר מצב פרדוכסלי בו מצויה האישה רוב שעות היום בסביבת העבודה שלה ואט-אט האושר, ההצלחה והסיפוק נדמים כמצויים מחוץ לבית. החופשה היא הזמן הטוב ביותר לחזור אל המקור.

השהות המשותפת מאפשרת לבית להיות סוג של 'מעבדת-מבחן' למידות הנפש. דווקא הבית המצוי בחופשה, נטול המסגרות הרגילות, נותן לכל אחד מבניו ובנותיו לבחון את עצמו מחדש: הסבלנות, היכולת להכיל כוחות שונים בבית, היכולת למצוא שפה משותפת עם גילאים שונים – כל אלה מקבלים בחופשת הקיץ משמעות חדשה.

מעל הכל, חופשת הקיץ של חודשי תמוז-אב היא הכנה טובה לחודש אלול העומד אחר כותלנו: ידוע שנהגו לדרוש: חודש תמו"ז – זמן תשובה ממשמש ובא. חודש א"ב – אלול בא. שבועות ארוכים של בנייה עצמאית של סדר-יום, פרטי ומשפחתי; משמעת עצמית; קצת יותר זמן פנוי לתחביבים שונים, יציאה מהשגרה, תפילה יותר מרוכזת, העמקת הקשר, התחדשות ומילוי מצברים –מאותתים לנו להתכונן לחודש בו המלך יוצא לשדה ומצפה לנו, לכל המשפחה.