המבט שעושה את ההבדל / רענון לשבת מאת צבי סילבר

שמעתי השבוע פתגם חכם ממקור לא יודע:

כאשר ה' פותר את הבעיות שלך, יש לך אמונה שיש לו את היכולות.

כאשר ה' לא פותר את הבעיות שלך, יש לו אמונה שיש לך את היכולות.

קראתי את הפתגם שוב ושוב כדי להבין שיש פה מעבר למשחק מילים.

התבוננות זה השוני!

אם כל פעם שאני מתמודד עם בעיות הייתי שומע קול פנימי שצועק לי את פתגם הנ"ל, ההתמודדות שלי הייתה מקבלת תפנית חיובית,
ובאמת הייתי מצליח לפתור את הבעיות בקלות רבה יותר בעזרת היכולות שחנן אותי הבורא.

למעשה הבנתי שאני צריך מזכיר שבזמן אמת ובכל פעם שמגיעה בעיה לשולחני, פשוט אקבל איתות שמזכיר לי שהשי"ת נותן לי את היכולת לפתור את הבעיה.

באותו עניין הביא הגה"צ ר' אלילמך בידרמן שליט"א וזה לשונו:
בתלמוד בבלי מסכת תענית דף כ"ה עמוד א' מובא על רבי חנינא בן דוסא שראה את בתו בערב שבת קודש בין השמשות כשהיא עצובה, שאל אותה אביה, למה את עצובה?
ענתה לו בתו כי שמתי בטעות חומץ במקום שמן ולא יהיה לנו אור בשבת.

אמר לו אביה אל תהיי עצובה, מי שאמר לשמן שיידלק יאמר לחומץ שיידלק!

וכך הוה הנרות עם החומץ דלקו עד מוצאי שבת ואף הדליקו מהם את נר ההבדלה.

הבן איש חי זיע"א שאל, למה בתו של רבי חנינא הייתה עצובה הרי היא כבר ראתה שיש פה נס? בדרך הטבע נר עם חומץ לא נדלק בכלל! זה לא חומר דליק!

המציאות הוכיחה לה שיש פה נס, מדוע היא עצובה עד שרבי חנינא אביה אומר לה את המשפט הידוע 'מי שאמר לשמן שיידלק יאמר לחומץ שיידלק'?

על שאלת הבן איש חי ביאר השפע חיים זיע"א כי הסיבה לעצבות של בתו של רבי חנינא זה לא החשש כי היא תשב בחושך, היא ראתה כבר הרבה ניסים, הבית של הוריה היה רגיל בניסים, וכעת היא חווה עוד נס שהחומץ נדלק, ומה בכל זאת גרם לה לעצבות? אלא שהבת של רבי חנינא חונכה לא ליהנות ממעשה ניסים,

והתכנית שלה לשבת הקרובה הייתה לשבת בחושך כדי לא ליהנות מאור של נס…

ואז בא רבי חנינא ומאיר את העולם בהתבוננות חדשה, מי שמאמין כי נר עם שמן דולק בגלל השמן, אז כשקורה לו נס ונר של חומץ דולק, זה נס, וכדאי מאוד לא ליהנות מניסים זה עולה מאוד יקר!

אבל מי שמאמין כי נר עם שמן דולק בגלל שהבורא שברא שמן אומר לשמן לדלוק. אז כשנר עם חומץ דולק זה יושב על אותה אמירה של בורא עולם, ומי שחי שכל הטבע זה נס, אין פה אירוע שעולה לו יקר.

כך ניחם והרגיע רבי חנינא את ביתו.

כל פעם שיש לי בעיה שה' לא פותר אותה, אני נחלש עצוב ותמה למה יש לי בעיות, אך המאמין והמזכיר לעצמו בכוחו של מי הוא חי נמצא במקום חזק שמח וברור שיש לו יכולות והוא יכול לפתור את הבעיה.

המציאות הזו התחדדה לי עוד יותר אחרי שקראתי את הטקסט הבא:

שני מסתננים מסודן מחליטים שנמאס להם לעבוד.

בא נלך לקבץ נדבות אומר אחד לשני,

האחד בוחר לקבץ נדבות ברמת אביב ג' – בטח יתנו לי הרבה כסף.

הוא מתמקם לו ב'מרכז השכונה' וכותב על השלט בבקשה עזרו לי!

השני, דווקא הולך לדרום תל אביב. חברו צוחק – אתה יודע שאין סיכוי שתקבל שם משהו, נכון? הם שונאים אותנו!.

השני מושך בכתפיו ויוצא לדרכו.

בערב הם נפגשים,
הראשון שהיה ברמת אביב ג', מציג לראווה כ 42.5 ₪, יום חלש ביותר! הוא ממלמל באכזבה, ציפיתי להרבה יותר!.

השני שבילה את יומו ב 'דרום תל אביב' פותח את התיק וחושף 11,700 ₪.

מה זה?! זה מדרום תל אביב? אתה בטוח?! קורא בקול חברו ההמום.

מה כתבת על השלט? וחברו מחייך כתבתי על השלט: חסרים לי רק 100 ₪ כדי לחזור חזרה לסודן.

שני המסתננים נזקקו לכסף, ההבדל ביניהם הוא 275% לטובת המסתנן שהלך לדרום תל אביב, ההבדל נוצר כתוצאה מהתבוננות!

המרוויח התבונן וראה מה הלקוחות (התורמים) שלו מצפים לקרוא! הוא פשוט התבונן נכון על מצב השוק;)

שנזכה תמיד לראות ולהרגיש את הטוב וכשחלילה פחות טוב לפחות נתבונן ונראה שמישהו מלמעלה מוביל הכל ואז בוודאי יתהפך הכל לטובה.

בברכת שבת שלום,
צבי סילבר.

על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן