בשטף הדיווחים החדשותיים העמוסים לעייפה מדי יום משתרבבים מעת לעת מונחים כמו 'סערה', 'דרמה', 'מהומה', 'בום', 'ברייקינג בהול' ועוד שלל סופרלטיבים שנועדו ליצור גירוי אצל הצרכן הממוצע. נדמה שדווקא הפרסום ביום רביעי האחרון ב'כאן חדשות' לפיו שר החוץ ורה"מ החליפי, יאיר לפיד, נעדר מישיבות קבינט הקורונה – מצדיק במידה רבה את העטיפה הבומבסטית שגזרו למידותיו.
כגודל תמציתיות הדיווח, כך גודל מופרכותו. הייתכן ששר החוץ של מדינת ישראל, מי שאחראי על טוויית קשרים ורקיחת שותפויות, ייעדר מניהול אחד המשברים הגדולים שפוקדים את האנושות? היעלה על הדעת שרה"מ החליפי, מי שבהגדרה ניצב לצד רה"מ בראש הפירמידה, יימנע מישיבה סביב שולחן מקבלי ההחלטות בתקופה כל כך מכרעת?
האבסורד מתעצם כאשר נזכרים ברטוריקה הקשה של לפיד במשך השנה החולפת. על דוכן המליאה, באולפנים ובכל ראיון רשף יו"ר יש עתיד על מה שהגדיר "מחדל נתניהו". כך, למשל, צייץ לפני עשרה חודשים לאחר עימות נוסף בין נתניהו לגנץ: "קבינט הקורונה שוב נדחה. זה כבר לא מפתיע אף אחד. בממשלה מתוקנת קבינט הקורונה היה מתכנס כל בוקר. כל יום. עד שמערכת החינוך חוזרת לתפקוד מלא, עד שכל העסקים מקבלים פיצוי, עד שכל המובטלים חוזרים לעבוד".
הסבר רווח "יפטור" את לפיד בחוסר אכפתיות, בעצלנות, ברפיון ידיים, בניתוק, באבדן מנהיגות. אך הטקסט הלא-פחות ממדהים שהעלה ברשתות החברתיות עשוי להעיד על אירוע מחושב יותר.
"להלן ידיעה", הכריז לפיד, "שר החוץ לא צריך להיות חלק מדיוני קבינט הקורונה מפני שזה לא חלק מתחומי עיסוקו או התמחותו". למנוע מהקורא פליאה מיידית, שר החוץ ממהר להוסיף: "ראיתי שנוצרה "מהומה" על כך שאני לא משתתף בדיוני קבינט הקורונה. זה נכון. שר החוץ לא צריך להיות חלק מדיוני קבינט הקורונה ועדיף שיהיה שם במקומי שר התיירות, מפני שלהחלטות הקבינט יש השפעה ישירה על שוק התיירות. גם כראש הממשלה החליפי אין לי צורך להיות שם מפני שראש הממשלה המכהן, נפתלי בנט, מנהל מצויין את משבר הקורונה"..
שום התנצלות, התנערות, הצטדקות, הסבר פלוני או נימוק אלמוני (למשל: לו"ז עמוס עד להתפקע, פגישות למכביר וכדו'). אפילו אלמנט הבושה נפקד מבין השיטין. לפיד בעצם אומר: אין טעם שאתנצל כי נוכחותי אינה נדרשת כלל ועיקר. כלומר, זה לא שמתקיימות כאן ישיבות שאני אכן צריך להשתתף בהם רק שהשתתפותי אינה חיונית (כי אפשר להסתדר בלעדיי). זה מעבר לכך: אין בי צורך. מלכתחילה אני מיותר. במבנה קבלת ההחלטות בקבינט הקורונה – אין לי בכלל חלק. אני לא שייך בשום צורה. ההיגיון של אוסף הפיסקאות הללו כל כך לא מתיישב בשכל הישר, שמוכרחים לצעוד למישור הפוליטי כדי להבין את מטרתו של לפיד.
לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין לאן הדברים הולכים בגיזרת הסגרים. אפשר לעקוב אחר התדרוכים, לשים עין על הגרפים, לבחון את המגמות בשדרת החולים הקשים ולקחת בחשבון את השיקולים הכלכליים המלווים את קבלת ההחלטות. המסקנא אחת: בסבירות גבוהה פנינו לסגר בחודש החגים הבעל"ט. מכיוון שחודש כזה מביא איתו יותר ימי שבתון, פחות עבודה, יותר ישיבה בבית ממילא – נוח יותר, לפחות אליבא דשרי הממשלה, לקבוע בו איסורים והגבלות.
אם יש דבר בולט שהטבע האנושי סולד ממנו הוא פגיעה בחירוּת. לפיד לא רק מעוניין להימנע מלהיות חתום על הפגיעה הזו. הוא גם מעוניין להשיל מעליו כל שבב של זיהוי עם הקושי והזעם הציבורי שמן הסתם יגרור איתו הסגר הצפוי. הוא כבר מריח את ההתקוממות; אזרחים רבים ישאלו כיצד הגענו למצב שבו רוב המדינה מחוסנת ועדיין נאלצים להיכנס לסגר, מחלימים יתהו מדוע נגזר עליהם לסבול שוב ושוחרי הטיולים והיציאות בחוה״מ יתמרמרו על הקושי לממש את הנאותיהם. למה לו לחלוק בכובד האחריות עם ראש הממשלה?
לפיד גם רואה את הפערים הגדולים בתוך הממשלה, את חוסר האחידות בין שריה, את דעותיה החריגות של שרת החינוך יפעת-שאשא ביטון. הוא מבין עד כמה הקורונה היא אירוע כאוטי עם פוטנציאל סיכון גבוה. במאמציו להתמקד במשרד החוץ על חשבון הקורונה (ולהדגיש זאת בפוסט) ישנו ניסיון לדיבידנד כפול: גם בניית תדמית של דמות גלובלית עתירת קשרים בינלאומיים וגם ניתוק מהביצה המקומית העלולה להדביק לו רסיסי אשמה במשבר הקורונה.
אבל זו לא רק הסרת אחריות מוחלטת. יש כאן גם ניסיון סמוי לפגוע ברה"מ בנט ע"י בידודו בזירת הקורונה. ההנחה הבסיסית היא שלפיד יעשה הכל כדי לעבוד בהרמוניה עם שותפו ויימנע מלייצר תזוזות שיפילו את הממשלה. בכל זאת, ראשו ורובו ברוטציה. בפועל, לפיד מבין שבנט כבול בשלשלאות ברזל. הוא לא יעז לפרק את הממשלה לפני התקציב הקרוב. בעיקר הודות להפנמתו כי הוא באירוע חד פעמי ובחירות אפשריות ימחקו אותו.
לפיד מבין זאת היטב ולכן אין לו כל חשש לעשות כרצונו ולמצב את עצמו בעיקר בצמתים החשובים ונושאי הקרדיט (חוץ, אדריכלות ותחזוק הממשלה) ולהרחיק את עצמו ממוקשים בעלי פוטנציאל נפיץ (קורונה, משברים עם רע"מ). בפוסט הוא "זורק" לבנט מחמאה ("ראש הממשלה המכהן, נפתלי בנט, מנהל מצויין את משבר הקורונה. בקור רוח, עם גישה מאוזנת"), אבל הסאב טקסט ברור: מי שקוטף את פירות ההצלחה (בעיני המתבונן כמובן), יקטוף גם את פירות הביאושים של הכישלון.
גם אביגדור ליברמן, הממונה על הקופה הציבורית, נמנע מללכלך את ידיו בבוץ התובעני שמביא איתו הנגיף. כל הווייתו, לכאורה, נתונה לנעשה במשרד האוצר תוך בריחה מהאחריות הכללית במסגרת חברותו בקבינט הקורונה. בדיוק כמו בן בריתו לפיד הוא מתהדר בעיסוק אינטנסיבי בתחומי אחריותו, אך הסיבות להיעדרותו מגוונות קצת יותר משקיעה בנושאים כלכליים. למה לו להכניס ראש בריא למיטה רופפת? ובכלל, מי יאמר לו מה יעשה ומה יפעל כשמספר המנדטים של מפלגתו עולה על מספר המנדטים של העומד בראשות הממשלה?
בשורה התחתונה, לאחר סערה לא קטנה, לפיד נכנע לביקורת ונאלץ להתקפל. בהודעה שמסר בתגובה ציין כי הוא "קשוב לבקורת וככל שניתן ישתתף בישיבות הקבינט בכפוף לתפקידו כשר החוץ ולמאמצי העברת התקציב". נניח רגע בצד את הניסוח הלא מחייב והכריכה עם התקציב (משל הדיון לא היה רק על קורונה). גם אם יו"ר יש עתיד יופיע פה ושם בקבינט ויביע את דעתו בדיונים – את ניסיונותיו לברוח מאחריות יהיה כבר קשה להסתיר. מי שחושב שלא יהיו לכך השלכות על הדינמיקה הפוליטית העתידית מומלץ לו שיחשוב שוב.
