מודים על מועדים ומצוות חביבות / חיים אלטמן מתרגש מההכנות לחג – בשיר

בֵּין חַג לְשַׁבָּת וְשׁוּב שַׁבָּת

אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, רָצִים לְהָקִים

מְלֵאִים בְּמִצְווֹת הַבֵּן וְהַבַּת

כִּי כְּבָר רָצָה אֱלֹקִים.

וּרְחוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל מָלְאוּ

נְעָרִים וּזְקֵנִים,

בִּשְׁוָוקֵי ד מִינִים נִרְאוּ

בֵּין קִשּׁוּטִים לַדּוּכָנִים.

וְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וְנַעַנוּעִים

גַּם זֵכֶר לְבֵית הַשּׁוֹאֵבָה,

וְסֻכּוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים

בִּיהוּדִים הַמְּבַקְּשִׁים קִרְבָה.

זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ. זָר לֹא יָבִין

כִּי בְּצֵל כְּנָפָיו מִסְתּוֹפְפִים,

בָּנִים לַהַשֵׁם, חֲבִיבִין

מִנִּיחוֹחוֹת הַיָּמִים שׁוֹאֲפִים.

אַךְ יֵשׁ גַּם עוֹלָם אַחֵר, בַּחוּץ

כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאֶה,

כְּמוֹ נְאוּם בָּאוּם, סָפֵק נָחוּץ

הָעִתּוּי וַדַּאי לֹא נָאֶה.

גַּם רֵפוֹרְמוֹת לָרֹב וְתִכְנוּנִים

לְחוֹרֵף שֶׁנִּרְאֶה עַרְפִלִּי,

אַךְ בְּרַאֲיוֹנוֹת הָעֲמוּסִים בָּעִתּוֹנִים

הַחִיּוּךְ מַמְלַכְתִּי וַאֲצִילִי….