בשנת 1981, הגיע שליח צעיר לווינה, בירת אוסטריה. הרב יעקב בידרמן החל לפעול עם הקהילה היהודית במקום ולקראת החגים הוא ערך מגבית בין יהודי העיר. להפתעתו הרבה, הוא קיבל מעטפה מאחד היהודים המפורסמים בעולם, שלא היה לרב בידרמן כל קשר איתו. היה שם צ'ק צנוע מפרופסור ויקטור פרנקל.
חלפו 15 שנים ולמשרד של הרב בידרמן, נכנסה אישה מבוגרת מקומית. היא הגדירה את עצמה כשליחה הראשונה של הרבי בווינה. היא סיפרה שבשנת 1959 ביקרה אצל הרבי ביחידות והרבי ביקש ממנה למסור דרישת שלום לפרופסור פרנקל ולומר לו שיהיה חזק וימשיך בעבודתו בנחישות. כשחזרה לווינה, הלכה לבית הרפואה בו עבד פרנקל ושם אמרו לה שבשבועות האחרונים הוא לא הופיע לעבודה. היא צעדה אליו הביתה והתפלאה למצוא אותו בפנים נפולות. התברר שהוא שרוי במשבר מקצועי, עמיתיו מזלזלים בגישה הרפואית אותה פיתח ואין לו חשק להמשיך הלאה. אמנם המילים של הרבי הגיעו אליו בדיוק בזמן והחיו את נפשו ובאמת תקופה אחר כך, הוא פרסם את ספרו המפורסם 'האדם מחפש משמעות' שנמכר מאז במיליוני עותקים.
פרנקל פיתח את גישתו הייחודית בין תאי הגזים באושוויץ. כדי לשמור על שפיות דעתו, הוא נהג לערוך תצפיות על האסירים האחרים כאילו הם משתתפים בניסוי אצלו. הוא הבחין בתופעה מרתקת שהדהימה אותו: היו אנשים שהיו להם כוחות להמשיך להיאבק ולשרוד והיו כאלו שאיבדו את הכוח. הוא ניסה להבין את הסוד: מה נותן את הכוח לשרוד? למה יש שמצליחים ויש כאלו שלא שורדים?
התגלית שלו הייתה מילה אחת: "משמעות". אנשים שהייתה להם סיבה לחיות בשבילה – נאבקו ושרדו ואנשים שאיבדו את הטעם לחיות, נפלו. כשהגיע להבנה הזו הוא התחיל לייצר עבור אנשים משמעות לחיים. היה שם מדען שרצה להתאבד, ופרנקל עורר אותו לכך שהעבודות המדעיות שלו זקוקות להשלמה ולכן חשוב לו לשרוד. אצל אדם אחר הוא עורר את המניע לשרוד בכך שיש לו בן בחוץ לארץ שזקוק לו. וכן הלאה.
הוא סיכם את השיטה שלו במשפט אחד מהמם: אם יש לאדם למה לחיות, הוא יוכל להתמודד עם האיך לחיות!.
**
במצוות ספירת העומר הכתובה בפרשה שלנו יש משהו מיוחד שלא קיים באף מצווה אחרת, התורה אומרת "וספרתם לכם" ומהמילה לכם לומדים שהספירה היא אישית, על יהודי לספור את הספירה שלו של חמישים יום, ובזה שונה חג השבועות מהחגים האחרים, בכל החגים כתבה התורה תאריך לחג, פסח – בחודש הראשון בארבעה עשר, ראש השנה – בחודש השביעי באחד לחודש, ורק בחג שבועות התורה לא כותבת תאריך אלא ספירה של חמישים יום וכאמור הספירה היא לכל אחד באופן אישי, לכן ההלכה היא שאם אדם נסע למשל מניו יורק לתאילנד והרי הוא מפסיד יום כשחוצה את קו התאריך יצא שעבורו חג השבועות יהיה יום אחד אחרי כולם ולכן עליו לחגוג עוד יום נוסף אחרי היום שכולם יחגגו.
מצד שני היום היחיד שאפשר להגיד בו "זמן מתן תורתנו" זהו יום ו' בסיוון שבו קיבלנו את התורה ואם כן יוצא דבר מעניין שאמנם יכול להיות לכל אחד באופן אישי יום אחר לחג השבועות אבל מתן תורה הוא לכל עם ישראל ביחד.
דבר זה מלמד אותנו שבעבודת השם יש שני צדדים מצד אחד יש את עבודת הפרט וכל אחד שיזכך את עצמו ויעדן את מידותיו יכול לזכות לקבל את התורה באופן אישי גם אם חבריו עוד לא מוכנים וכן האדם יכול להכניס את המשמעות האישית שלו שתדרבן אותו להתקדם ולעשות, מצד שני ישנם עניינים שהקב"ה נותן לעם ישראל רק כשכולם ביחד בנתינה מלמעלה שלא תלויה באדם.
יהי רצון שנזכה להכניס משמעות לחיינו כל אחד בעבודתו באופן פרטי וביחד עם זה נזכור שאנחנו חלק מעם ישראל וברכת השם שורה רק כאשר כולנו ביחד כנאמר "ברכנו אבינו כולנו כאחד", בזכות האחדות יביא לנו הקב"ה גאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק תאילנד
