הגאון רבי אברהם חיים נאה יומא דהילולא כ' תמוז תשי"ד
מהפוסקים הנודעים שעמדו לעם ישראל בדורות האחרונים, מתבלטת במיוחד דמותו הגדולה של אחד מגדולי הפוסקים הגאון המפורסם רבי אברהם חיים נאה זצ"ל, כמי שהאיר לעם בהלכה בהרבה ממקצועות התורה ובספריו הרבים, אך בעיקר התפרסם בגין שיטתו הידועה בשיעורי התורה אותם בירר ועסק כל ימיו ופרסמם בספריו הרבים "שיעורי תורה", "שיעור מקוה", "שיעורי ציון", ואף מפורסמת שיטתו עד היום בכל בתי ישראל כ"שיעור ר' חיים נאה", כשבכל הלכה והלכה הקשורה לשיעורים מיד משמיע את שיטתו ההלכתית הנודעת בשיעורים כשהרוב מבית ישראל צועדים לאורו.
גאונותו בתורה
אישיותו של זקני מדגיש נכדו ר' ישראל נאה שליט"א, "התייחדה בעיקר בגין גאונותו העצומה בכל חלקי התורה, ובייחוד בחיבוריו הרבים והנודעים אשר קנו להם שביתה בכל בתי ישראל כספרי יסוד בהלכה אשר רבים הם אשר הולכים לאורו, וממש ניתן לומר שאין היום רב ומו"ץ בכל העולם כולו שאינו משתמש תמידין כסדרן בספריו הרבים של הסבא, ובייחוד ספרו "קצות השולחן" על שו"ע או"ח הנסוב והולך בעיקר עפ"י פסקי ה"שולחן ערוך הרב" וה"צמח צדק".
הוא מציין על גדולי ישראל שהיו הוגים בספרי זקנו זצ"ל, כדוגמת הגה"ק ה"אמרי אמת" מגור זיע"א, אשר כפי ששמענו מבני ביתו הקרובים המעידים עליו שספרי "קצות השולחן" לא ירדו מעל שולחנו, והיה קובע בהם שיעור ולומד בהם מדי יום ביומו, ופעמים רבות בתקופת שהייתו בארה"ק היה מריץ את שאלותיו בהלכה אל זקנו זצ"ל. המשב"ק הג"ר שמאי גינזבורג זצ"ל אף סיפר פעם, כי כאשר קנו וסידרו את ספריו בביתו של ה"אמרי אמת" כאשר נכנס לדירתו, ביקש שיביאו לו את ה"שיעורי תורה" שחיבר זקנו. גם הגאון הירושלמי רבי גרשון לפידות זצ"ל היה לומד תדיר ב'קצות השולחן', ואף אמר פעם: "גם אם היו אומרים לי, כי מחבר הספר הזה, הוא מכמה דורות קודמים, הייתי מאמין".
כמו כן זכה להיות בן בית וילד שעשועיו של בעל ה"שדי חמד", ובספריו מביא כמה פעמים מעשה רב שראה אצל ה"שדי חמד" באותה תקופה.
ה"שדי חמד" שהבחין בכשרונותיו הברוכים קירב אותו ביותר, ואף נתן לו רשות להשתמש באוצר הספרים שלו לצורך הכנת דרשת הבר מצוה.
בסעודת ה"בר מצוה" שלו, השתתפו כל גדולי העיר חברון, כמו הגאון השדי חמד, דודו הגרשי"ל אליעזרוב זצ"ל, הג"ר סלמאן מני זצ"ל ראב"ד חברון ועוד גדולים. הגר"ח נשא אז פלפול הלכתי שחיבר בעצמו, ה"שדי חמד" הרבה להקשות באמצע הדרשה ועל אתר קיבל מזקני תשובה חריפה כשכל גדולי חברון יוצאים מתפעלים ומשתאים מתשובותיו השנונות והניצחות מלאים התוכן של נער הבר מצוה.
תורה מתוך הדחק
עוד מספר נכדו הנ"ל. זקני היה עמל בתורה מתוך הדוחק ממש, כשפרנסתו לא הייתה מצויה בידו. הוא היה מרוויח קצת ממכירת הספרים שחיבר אשר בקושי סיפק את צרכיו. היו תקופות שהעוני היה מנת חלקו, וממש לא היה לו בביתו לחם לאכול ממש, הדוחק היה נורא, והיה הולך לישון מתוך חרפת רעב ללא גוזמא. לא אחת היה קורה שהיה מתעורר משינתו בלילה מחמת הרעב שהציק לו, אך זקני לא היה נשבר והיה אומר, שאם מתעוררים כשמציק הרעב הרי שמיד לומדים דף גמ' המחיה את נפש האדם עד שמתעייפים ושוב נרדמים, וכשמתעוררים בשנית מחמת הרעב לומדים שוב דף גמ' עד שמרוב עייפות שוב נרדמים, וכמו תינוק המתעורר ואין לו מה לאכול אז הוא בוכה עד שמתעייף ואז הוא נרדם שוב, וכך מתעורר שוב ולאחר זמן נרדם בשנית, וכך עד אור הבוקר נמשכת המלחמה, ואז שותים כוס קפה המרגיע במקצת את הגוף, וכך ב"ה עבר הלילה במהירות ומתחילים שוב יום חדש ורענן לתורה ועבודה, ולמה לנו לדאוג ליום החדש אשר ודאי ה' יעזור בו לטובה. כך ממש היה נלחם זקני עם הרעב שפקדה אותו כשהוא היה מתגבר ועמל בתורה גם במצבים נוראים אלו.
בסיום המבוא ל”קונטרס השולחן”, משתף הרב נאה את לומדי ספרו על התלאות שאפפוהו בזמן שהקדיש לכתיבת חיבורו החשוב:
“התיקונים האלה סידרתי אותם בהחפזי, בקיץ המר הזה, בשבתנו שבועות שלמים בתוך מקלטים, מפחד אויב אשר שם מצור על עיר הקודש ירושלם תבנה ותכונן, לירות במסתרים תם, והרעיש יום ולילה בלי הפוגות את עיר הקודש מתותחיו, ואמרו ערו ערו עד היסוד בה, לולא ד’ שהיה לנו, בגנותו על העיר הזאת, והוא ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך, לכן יש לשער שנשארו הרבה טעותים אשר נעלמו ממני, אולם בראותי שמספר התיקונים גדול, מצאתי לנחוץ להדפיסם. הצלה פורתא עדיף מלא כלום”.
ענוה
עוד מספר נכדו הנ"ל, שבילדותו, זקנו היה נוהג לבוא בכל שבת לביתנו לעשות קידוש לאחר התפלה, ואח"כ היה מלווהו לביתו בשכונת הבוכרים, ופעמים רבות היה לומד עמו בספרו "קצות השולחן". וזכורני, כשהתחלנו ללמוד את הסימן הראשון, ראיתי שהפוסק הראשון שהוא מצטט הוא דווקא המשנה ברורה! העזתי לשאול אותו: "סבא מה הסוד שהנך מביא את המ"ב בראשונה?" וזקני השיב לי בחיוך: "יפה שאלת, והתשובה לכך היא, היות ואני כמה פעמים משיג על המ"ב, לכן מצאתי מקום לחלוק לו כבוד, להביאו ראשון".
מקים כושלים
עוד מספר נכדו, עובדה מפליאה. היה זה במלחמת השחרור בשנת תש"ח, כשזקני יצא מביתו והלך לבית אבי, והנה הוא רואה לפניו קבוצת חיילים חוזרים עצובים וראשם למטה, לשאלת זקני מה קרה להם? השיבו החיילים כי הם חוזרים מפעולה צבאית וכמה חברים נהרגו במהלך הפעולה. אז פנה אליהם זקני ואמר להם: אני מבין שזה מדכא אתכם, אבל כאן בין התושבים אסור לכם להוריד את המוראל ואדרבה עליכם להגיע עם ניגון של ניצחון, ואף אמר להם בחיוך שהוא ירביץ להם במקלו אם ימשיכו ללכת מדוכאים. זקני התחיל לשיר להם שיר באידיש בחרוזים שחיבר בו במקום: "הקב"ה הוא גנרל גדול", וכך שר איתם בזה אחר זה זמן רב והחדיר בהם את האמונה והשמחה. החיילים יצאו מופתעים ומוקסמים מאישיותו הגדולה של זקני, ועלו לביתו והחלו לשוחח עמו בענייני היהדות, וכמה מהם החלו פשוט לחזור בתשובה, ואני עוד זוכר בצעירותי איך שהחיילים האלו היו מגיעים לשבתות לסעוד עמו בביתו והוא היה מדבר על ליבם ומשוחח עמם זמן רב בענייני יהדות, והיו ממש קשורים עמו עד ליומו האחרון.
בביתר עילית יש רחוב קטן על שמו
ח-ב-ד. מדוע לא מזכירים שהוא הי' חב"דניק-ליובאוויטשער??? למה להשמיט? הגר"ח לא הי' רק פוסק ע"פ פסקי אדה"ז והצ"צ אלא כל מהותו הי החב"דיות שלו