הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • רבי יצחק הוטנר זצ"ל בעל פחד יצחק

הרב יצחק הוטנר זצ"ל הידוע בשם ה"פחד יצחק": נולד בוורשה בשנת ה'תרס"ה למד בצעירותו בישיבת סלובודקה שבעיר קובמה בליטא. כבר שם הוכר כ"עילוי", ונשלח לחזק את הישיבה אשר הוקמה בארץ ישראל בעיר חברון. בעקבות הטבח בחברון ומאורעות תרפ"ט חזר לוורשה, ועבר לזמן קצר ללמוד פילוסופיה באונ' ברלין. בשנת ה'תרצ"ה חזר לישראל ולאחר שנה נוספת עבר להתגורר בברוקלין שבניו יורק. בשנת ה'תרצ"ח בהיותו כבן 32 ,ייסד את ישיבת 'רבנו חיים ברלין'. הוא שילב בישיבה מוטיבים חסידיים וליטאיים, נהג לשלב דרשה לימודית ופילוסופית בטיש חסידי ושירה.

בשנת ה'תש"א הקים ישיבה נוספת לצעירים בוגרי תיכון, אשר הצטרפו אליה מאות תלמידים. הרביץ תורה קרוב ליובל שנים. העמיד דורות של תלמידים. היה להם לאב. נפטר ב-כ' כסליו ה'תשמ"א חי כ-75 שנים. ציונו בהר הזיתים.

בתו היחידה: ברוריה. חתנו: ר' יהונתן דוד עומד כיום בראשות ישיבת "פחד יצחק" בארץ ישראל אביו: ר' חיים יואל. מספריו: • פחד יצחק- סדרת ספרים המשלבת דרוש ורעיונות הגותיים בסגנונו של המהר"ל מפראג • תורת הנזיר- על מסכת נזיר • בלבבי משכן אבנה- שיר

בין העיירות, ברחבי פולין הגדולה, סובב רוכל עני ומוכר מיני סדקיות: חוטים, מחטים, בדים מעטים, מספריים ושאר חפצי תפירה ומיני סדקית הדרושים בכל בית. כל השבוע הסתובב ר' חיים יואל הרוכל בין הכפרים ורק לשבתות חזר הביתה, למשפחתו האהובה. עני ובודד הוא הרוכל. במשך כל השבוע מסתובב הוא בין גויים. בגדיו פשוטים ובלויים, מתפרנס הוא בקושי ובדוחק. אך בשבתות- אין עשיר ומאושר ממנו! ביום שישי בצהרים, כשמגיע הוא הביתה וכסף דל בכיסו, מקבלת אותו אשתו הצדיקה במאור פנים. רצה היא לחנות, קונה בפרוטות שהביא מצרכי מזון בסיסיים ומכינה מהם מעדני מלכים.

ובינתיים, מנקה הרוכל את עצמו מכל הזוהמה, שדבקה בו בזמן שהסתובב בין הגויים, משליך לפינה את שק הרוכלים אשר לו-לפחות ליממה זו, והופך להיות ר' חיים יואל! ואז הוא נוטל בידו הגדולה את ידו של יצחק, בנו היקר והמחונן ויוצא איתו לבית הכנסת, להתכונן לקראת שבת המלכה. הרבה נחת מסב הילד יצחק לאבא. בדיוק לבן כזה התפלל הרוכל, ורק למענו עמל הוא כל ימות השבוע. בן שלומד תורה בשקידה ובאהבה, בן שמבין שגם אם אבא אינו יכול ללמוד תורה כל היום, כמו שהוא רוצה בעמקי ליבו- גם שם, בין הכפרים, כשמשנן הוא משניות בעל פה, מתפלל הוא בלבו, כל הזמן שבנו הקטן ילמד בחדר בשקידה. זוהי משאת נפשו, זה מה שממתיק את שעותיו הקשות.

שבת המלכה פרשה את כנפיה. מחלונות הבתים של יהודי הכפר מאירות שלהבות הנרות. תפלה חמה בוקעת מלבו האוהב של הרוכל העני. שבוע שלם לא זכה להתפלל תפילות בציבור. בכפרים הסמוכים גרים יהודים בודדים, אם בכלל, ובמשך השבוע מתפלל הוא תמיד יחידי. השבת יצאה. הרוכל אוסף את סחורתו, נושק ליצחק ויוצא לשבוע נוסף של עבודה ועמל. אך לפני הפרדה הוא

אומר: "צדיק שלי, תלמד טוב השבוע. תלמד גם בשבילי!". הנער יצחק ואמא נשארים בבית. אין להם הרבה אוכל וגם בגדים מעטים להם. אך די להם בזאת, מסתפקים הם במועט. אמא מכינה בכל יום לבנה אוכל מזין, מדברים מעטים וזולים שהיא משיגה. יצחק יודע, שאבא עובד קשה מאד כדי לפרנס אותם, ובעיקר-שיהיה להם די כסף לשלם למלמד של החדר, כדי שיוכל ללמוד תורה.

בלילה, כשהנער יצחק הולך לישון, יושבת אמא המסורה לאור מנורת הנפט ומתקנת את בגדיו. עוד מעט מגיע החורף, ואין לו מעיל. אמא מוציאה סוודר ישן. היא כבר תסתדר בלעדיו. אבל שחס וחלילה שלבנה יצחק לא יהיה קר! אם חלילה יהיה לו קר, הוא לא יוכל, חלילה, ללמוד היטב, ואמא מעדיפה שלה יהיה סוודר פחות מחמם- העיקר שהילד הקטן שלה יצליח ללמוד היטב. יום אחד, כשהגיע הנער יצחק בצהרים הביתה מהחדר, ראה על השולחן חבילה פתוחה, וממנה מציץ בגד פרחוני. "מה זה, אמא?" שאל. "היום כשהיית בחדר", סיפרה אמא, "הגיע סטפן, הגוי שגר ברחוב הסמוך. הוא אמר לי, שהוא פגש את אבא באחד הכפרים, ואבא מסר לו חבילה בשבילנו. בחבילה היה מכתב וגם שמלה חדשה בשבילי".

אמא הביטה בבנה ואמרה: "הכול כדאי שתלמד תורה ותהיה תלמיד חכם!". "אמא", שאל הנער, "מתי תחדשי את השמלה החדשה?". "יצחק שלי," שאלה לפתע אמא: "איזו מסכת אתה לומד עכשיו בחדר?"- "מסכת בבא קמא", ענה ואינו מבין, מה קשורה המסכת לשמלה החדשה. "ומתי תעשו, בעזרת ה' סיום?", שאלה אמא, "בעזרת ה', בעוד חודש נסיים את המסכת", ענה. "בעוד חודש, אם ירצה ה', ביום שתעשה סיום מסכת, אני אהיה כל כך שמחה – ואז אני אחדש את השמלה!" אמרה אמא, כשעיניה נוצצות מאושר.

באותו יום נכסף היא לא תשמח על השמלה היפה, שבעלה שלח לה, אלא יתמלא לבה שמחה עד גדותיו על הבן היקר שלה, שיעשה בעזרת ה' סיום מסכת. ואז, מתוך שמחה של מצווה, תברך "שהחיינו" על השמלה החדשה. היא קיפלה את השמלה, הכניסה אותה לתוך שקית הנייר והניחה אותה בארון למשמרת. ותוך כדי כך התפללה על יצחק שלה, שיהיה תלמיד חכם. היו אלה תפילות, שהתפללה אמא כשבישלה לילד שלה אוכל, כשגזרה את הסוודר שלה ותפרה לו ממנו מעיל. וגם עכשיו, כששמרה את השמלה. אותן תפילות התפלל גם אבא, שהסתובב בין הכפרים להביא לביתו אוכל. אותן תפילות ליוו את הנער כל השנים, עד שהגיע להיות הגאון רבי יצחק הוטנר בעל ה"פחד

יצחק". בנוסף לתפילות העיד הגאון, כי מעשה אימו השפיע עליו רבות וגרם לו לנצל את זמנו בלימוד התורה הקדושה וזכה להעפיל.

מספרים, כי פעם ראה את הצדיק ר' יצחק הוטנר אחד מרבני הישיבה, כאשר הוא לומד לבדו ומדבר אל עצמו. הלה פנה אל הצדיק והביע את תמיהתו ושאל: "ילמדנו רבנו, מדוע כבוד הרב אינו לומד עם חברותא אלא לבד?". על כך ענה ר' יצחק: "ביקשתי לקבוע חברותא, רק עם מי שאינו מאחר ל'סדר', ואני מצאתי לי ללמוד עם היצר הרע, שכן הוא לעולם לא מגיע באיחור…".

הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א בעיתון 'יתד נאמן', מספר הרב על דבריו של גאון המוסר, רבי יצחק הוטנר זצ"ל, אודות ההבדל בין עשיו לישמעאל. הדברים רלוונטיים לכולנו.

באירועי "ספטמבר השחור", נחטף מטוס על ידי מחבלי "החזית העממית". המחבלים שחררו את החטופים שאינם יהודים, והחזיקו בחטופים היהודים למשך שבוע. לאחר שבוע שוחררו הנשים והילדים ונשלחו לקפריסין. הגברים החטופים הוחזקו בעמאן בירת ירדן, ולבסוף שוחררו בניקוסיה וחזקו לניו יורק לקראת ראש השנה תשל"א.

על סיפון מטוס זה שהו בעת החטיפה, בין היתר, גם בני משפחת הוטנר: הגאון הנודע רבי יצחק הוטנר זצ"ל ורעייתו, ביתם ובעלה הגאון רבי יהונתן דיוויד שליט"א. עם התגלגלות העניינים, אספו תלמידיו של הגר"י הוטנר סכום כסף גבוה וניסו להגיע לעסקת מיקוח עם החוטפים בתיווך אמריקאי. המהלך זה להתנגדותו של מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל, שאמר שלמרות שמצוות פידיון שבויים בעיתות שלום היא מצווה גדולה, אך בעת מלחמה אין לפדות שבויים בכסף, למרות שהחוטפים אינם דורשים סכומים מופקעים, משום שהתשלום יממן את פעילות הטרור בהמשך.

כשנחטף המטוס, בו שהה הגר"י הוטנר זצ"ל, הורכבו החוטפים ממחבלים ערבים ומגרמנים. בניגוד לערבים שהפגינו רשעות ואכזריות מרובה, הפגינו השובים הגרמנים יחס של דרך ארץ בפני הגר"י הוטנר זצ"ל, שדמותו הרבנית עוררה בהם כבוד והערכה. באותם ימים תהה הרב הוטנר מדוע הישמעאלי אינו מסוגל לכבד אויב. נכון, הם חטפו יהודים כדי לנסות ולשחרר במשא ומתן מחבלים הכלואים בישראל. אך מדוע הם אינם מסוגלים להתנהג לשבויים בדרך ארץ ובכבוד?

הגר"י הוטנר השיב שמקור התסביך הערבי סביב כבוד וביזיון נובע מ"גרש את האמה ובנה". ההשפלה ותחושת אי הכבוד העצמי שישמעאל עבר ב"גירוש האמה ובנה" הותיר בנפשו חותם שהשריש בקרבו את תחושת הנחיתות לדורות. "לעשיו היה בית חם. יצחק אביו אהב אותו"… אמר הגר"י הוטנר, גאון המוסר, והרחיב על כך את היריעה בספרו הידוע "פחד יצחק".

במאמרו, ממשיך הרב גנוט שליט"א, ומסביר עד כמה חשוב להעניק לילדים חום ואהבה, תשומת לב והתעניינות תכופה בשלומם הגשמי והרוחני. "כשילד או נער אוכל ארוחת צהריים מזינה וטובה, כשהוריו מפקחים על אורח חייו בנעימות רבה ומקדישים לו, בסבלנות ואכפתיות, זמן, הרי נפשו יציבה ובריאה ומכאן ניתן להפיח בלבבו אהבת תורה ויראת שמים".

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.