לאידך גיס(א): בעניין קסמים וקוסמים

הרב חיים אטיאס – קסמים בהלכה

'וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם'

דיני קוסם ומכשף

אסרה התרה בפרשת שופטים קוסם מעונן ומכשף, דכתיב 'לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף' (דברים יח י').

בזמנינו אכן לא מצויים מעשי כשפים שנעשים מעל דרך הטבע, אולם מצוי מאוד מעשי 'אחיזת עיניים' הקרואים בלשון העם 'קסמים'. 

ונבאר אם מעשי קסמים אלו מותרים או אסורים.

כתב הרמב"ם (פרק יא מהל' ע"ז הלכה ט): וְכֵן הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַייִם וּמְדַמֶּה בִּפְנֵי הָרוֹאִים שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה תִּמָּהוֹן וְהוּא לֹא עָשָׂה הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְעוֹנֵן וְלוֹקֶה. הרי שלמד שקוסם שעושה 'אחיזת עיניים', אף שאינו כישוף ממש – הוא אסור מן התורה. וכן פירש בספר החינוך "ובכלל לאו זה דמעונן אמרו ז"ל (סנהדרין סה:) שהוא מעשה אחיזת עיניים שיעשו בני אדם. וענין זה הוא מין התחבולה שיחבר אליה קלות היד וגבורת מהירותה עד שיראה לבני אדם שיעשה המתחבל עניינים של פלא, כלומר שהם חוץ מן הטבע, כמו שיעשו תמיד המשתדלים בזה, שיקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדם לעיני האנשים, ואחרי כן יוציאו נחש, וכן ישליכו טבעת באויר, ואחר כן יוציאוהו מפי אחד מהעומדים לפניהם, וכיוצא בעניינים אלו רבים. וכל אחד מהמעשים הרעים אלו, הוא אסור, והעושו נקרא אוחז העינים, והוא בכלל לאו של מעונן ולוקין עליו".

ואף שהרדב"ז כתב שאין חיוב מלקות מהתורה על אחיזת עיניים, כבר פסק השולחן ערוך כדברי הרמב"ם שזהו איסור מן התורה.

וכן פסקו אחרוני זמנינו לאסור מלהניח לראות (אף את הילדים) מקוסמים אוחזי עיניים, ואפי' שידוע לכל שאין זה כישוף (שבט הלוי, יביע אומר). ובתשובות והנהגות כתב בשם החזו"א שכל שידוע הדבר ואומר כן הקוסם שאין זה כישוף אלא אחיזת עיניים – מותר, ומ"מ אין ראוי לעסוק בדברים אלו אשר לא שמענו מאבותינו שנוהגים כן. וכן כתב האגר"מ שדעתו להתיר היכן שידוע שאין זה כוחות על טבעיים, אולם אין בידו להתיר כנגד כל האוסרים.

הזמנת קוסם לשמחת חתן וכלה

הזהיר בספר חכמת אדם "על אותם הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות שעוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור. ולכן מי שבידו למחות צריך למחות, וודאי שאסור להסתכל ולראותם. אבל אם הוא גוי שעושה נ"ל שמותר לראות". וכן פסק ביביע אומר לאסור, ולהקיל בקוסם גוי.

להערות והארות ניתן לפנות כאן

הרב חננאל סהר – ׳באותות ובמופתים׳

בפרשיות שמות וארא ואף בפרשתנו, קוראים אנו רבות על עניין האותות והמופתים.

ובתחילת נתינת האותות לפני פרעה ואף בשתי המכות הראשונות חוזרת התורה כמה וכמה פעמים שאף חרטומי מצרים לא טמנו ידם:

וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃

וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃

וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ויותר מזה מובא בגמ׳ (מנחות פה.) שפרעה וחרטומיו,

לגלגו על משה ואמרו לו תבן אתה מכניס לעפריים?!

[ופירש״י תבן אתה מכניס לעפריים – עפריים שהוא מקום הרבה תבואה, אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים]

ויש להתבונן מהו כוחם ומהיכן חילם של החרטומים לפעול שלא כדרך הטבע,

והיאך יתכן לאדם שאינו שליח הקב״ה לכפוף ולשנות הטבע?

ובאמת מחלוקת גדולה מצאנו בעניין זה:

דהנה ראש חכמי ישראל הרמב״ם בהלכות ע״ז פרק יא הט״ז כתב:

וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וְנֶאֱמַר (דברים יח יד) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן" וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים יח יג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ":

נראה ברור מדבריו שאין אפשרות אמיתית לעשות כישוף ולשנות סדרי הטבע, וכל העניין אינו אלא אחיזת עיניים ותו לא, וכפי שהדעת נותנת אשר רק בורא כל בידו או ביד שלוחיו, לשנות לכופף ולשחק בטבעו של עולם ובסדריו.

ולעומתו כתב רבינו הרמב״ן: (בפירושו על פ״ז פס יא)

״בלהטיהם אמרו רבותינו (סנהדרין סז:) שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, והמילה מגזרת אש לוהט (תהלים קד ד), להבה תלהט רשעים (שם קו יח). והענין, כי הם נעשים על ידי לוהטים, מלאכי אש, מלהטת באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, כעניין 'ויגל ה' את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש' (מ"ב ו יז). ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באוויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שרים. ועוד אבאר בעזרת הצור (ויקרא טז ח, יז ז, דברים יח יט). אבל "בלטיהם" (להלן ח ג) אמרו (סנהדרין סז:) שהם שדים, והמלה נגזרת ממלת "לט", דברו אל דוד בלט (ש"א יח כב), כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש, וזהו שאמר "לחכמים ולמכשפים", כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם, ו"חרטומי מצרים" יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה.״

והעולה מדבריו, שאכן כח יש להם לפעול בדרכי טומאה ע״י שדים ושאר מרעין בישין, ולשנות סדרי טבע, וזהו מסוד גדול העיצה אשר ברא עולמו בדרך ״זה לעומת זה״, וכנגד כח הקדושה הפועל וכופף הטבע, ישנו גם כח טומאה היכול לפעול ולשנות סדרי עולם.

(ועיין בביאור הרמב"ן על ענין שעיר לעזאזל ודוק.(

וכעין שאמרו:

״וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ (במדבר ז, פט), תָּנֵי (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה, בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר אִלּוּ הָיָה לָנוּ נָבִיא כְּמשֶׁה הָיִינוּ עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵיזֶה נָבִיא הָיָה לָהֶם כְּמשֶׁה זֶה בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר.״
[ועוד רבות נידון דבר זה במפרשי המקרא על אתר, עיין ברבינו בחיי ובאור החיים ועוד, ואין זה אלא כמראה מקום לראש העניין ולעיקרי הדעות בנושא עמוק זה]

אך זאת לדעת דגם לכח זה גבול יש לו, וכנאמר ״וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּים֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא״.

דאף כח הטומאה והאפילה תחת שליטת הקב״ה הוא, ואין לו כח עצמי חלילה,

וקץ שם לחושך ״ולכל בני ישראל היה אור במושבותם״!

שבת שלום אורה ושמחה!!

להערות והארות ניתן לפנות כאן