הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור זיע"א
כ"ג אדר תרכ"ו
אורו של רבינו הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור זיע"א הפציע בשנת תקנ"ט בעיר מאגנישוב לאביו הגה"ק רבי ישראל ראטענבערג אבד"ק גור, ממשפחת הב"ח ולמעלה בקודש המהר"ם מרוטנבורג, ולאמו הרבנית חיה שרה ממשפחת אייבשיץ ושפירא, מגזע הגה"ק בעל המגלה עמוקות זיע"א, אשר בילדותה נתגלה בבית הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א.
כאשר היה בן ג' שנים כבר למד הרבה תורה עם אביו, ונתפרסם מהרה שלרב ממאגנישוב יש בן עילוי, ולא היה מלמד שיוכל ללמוד איתו, והיה לומד מספר שעות ביום עם אביו, ושאר היום למד לבדו בביתו, והיה מרבה גם לסוע לבית הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א שם היו רבים משתעשעים עם הנער הצעיר, אמו שחששה מעין הרע החליטה שלא להביאו עוד ולהשאירו במאגנישוב, אך המגיד הק' פקד עליה שתמשיך להביאו וכל זמן שיהיה אצלו לא ישלוט בו עין הרע.
בהיותו כבן ח' שנים פקד עליו המגיד הק' שיתרועע יחד עם נכדו כמר מאיר יחיאל (ה"ה הרה"ק מאגלניצא זיע"א) והיו ביחד חברים מקשיבים לקול קדושת תורתו של המגיד והוא מסר להם רזין עילאין.
בשנת תקס"ח גילה המגיד הק' דעתו להוריו לשדכו עב"ג, והציעו לפני המגיד שידוכים שונים וכולם לא מצאו חן בעיניו, עד אשר נשתדך עם בת הרבני הנגיד רבי משה חלפן ממשפחת ליפשיץ מווארשא, ונישא בשנת תקע"ב בהיותו בן י"ג שנים.
רבינו קנה את תורת החסידות אצל הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א, ואחריו הרה"ק רבי משה מקאזניץ זיע"א, הרה"ק רבי יעקב יצחק החוזה מלובלין זיע"א, הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זיע"א, והרה"ק מקאצק זיע"א.
רבינו לא הדפיס את חידושיו בחייו, ולאחר הסתלקותו נדפסו ספריו שו"ת הרי"ם, חידושי הרי"ם, ספר הזכות.
ויאסף אל עמיו בעת רעווא דרעווין כ"ג לחודש אדר תרכ"ו ומנו"כ בגור.
רבינו נקרא בישראל בשם 'יצחק מאיר' ע"פ מעשה שהיה: כי אמו של רבינו מרת חיה שרה ע"ה נתייתמה בילדותה, ולקחה הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א אליו לביתו, ושם גדלה, והוא היה נחשב כמו אפוטרופוס שלה, ולאחר חתונתה היתה רגילה לבוא לקאזניץ כל שבוע ביומא דשוקא להרויח דבר מה על פרנסתה, וכעבור חצי שנה אחר נישואיה באה לקאזניץ והיתה מעוברת, ובדרכה על סף החדר של המגיד הק' מיד קם הרה"ק מלא קומתו מכסאו אשר ישב עליו, ואמר לה תדעי שהנני קם מפני העובר שבך כי נשמתו גדולה מאד וזה איזה מאות שנה שלא היתה נשמה כזאת בעולם, ופקד עליה שבתחילת חודש הט' לעיבורה פקד עליה שתבוא עוד הפעם אליו, האשה קיימה כאשר נצטוותה ואכן באה אז אל הרה"ק והוא אמר לה כי תלד בן זכר והוא יהיה אור גדול, ואמר לה כי תהיה מקשה לילד ומסר לה לסגולה שמן שתסוך בו והודיעה שלא תלד עד שיכלה השמן כולו, ופקד עליה כשימלאו להילד ל' יום אז בבואה לקאזניץ על יום השוק תקח עמה את הילד.
היא חזרה לביתה ותספר לבעלה את כל דברי המגיד והוא שמח מאד בזה כי יזכו להביא אור גדול כזה להאיר עיני ישראל והחליט בנפשו לקרוא שם הנער היולד לו מאיר כי ידע והאמין שבוודאי יתקיימו דברי המגיד שהעיד עליו שיאיר את העולם, וכשנולד הילד בלילה לפני הברית קיבץ אביו לביתו לומדי תורה שבעיר ועסקו יחד בתורה כנהוג בישראל, ובאמצע הלימוד נרדם אבי הבן וראה את רבו הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א ואמר לו כי יקרא שם הילד כשמו ויבטיחהו לעשות כן, ובהקיצו נזכר כי ע"פ דברי המגיד החליט לקרוא שם הילד מאיר ולא ידע לשות עצות בנפשו ולכן קרא ב' השמות 'יצחק מאיר'.
- • •
פעם אחת כאשר אמו היתה צריכה לנסוע ליריד צוה לה המגיד שתשאיר את הילד אצלו והיא תסע לדרכה, וכך עשתה והיתה שם ביריד מעת לעת, והילד בכה מאד, והנשים נתנו לו לינוק ולא רצה בשום אופן לינק, והמגיד הקדוש זי"ע היה לו מזה צער, וכאשר באה אמו בחזרה ספר לה המגיד הק' שהילד לא ינק כלום כל העת רק הוא בוכה , והלכה אמו ואמרה עם הילד ברכת שהכל וינק, ואמר המגיד הקדוש עכשיו אני יודע מדוע לא ינק מקודם. כאשר מלאה לו שנה תמימה צוה המגיד הק' מקאזניץ להביאו אליו ולגמול אותו ועשה אז המגיד ביום הגמלו סעודה גדולה להמקורבים והיה שמח מאד ואמר להמסובים" כי הילד הזה מוכן לגדולות, ויוכל להטות כל לבבות בנ"י לעבודת השי"ת" וסיפר איש נאמן ששמע בעצמו מפ"ק רבינו איזה שנים סמוך להסתלקותו שאמר נבראתי "כלי להטות את כל העולם להשי"ת.
- • •
סיפרו שבעת שהיה רבינו ילד כבן ד' שנים רדפו אחריו ילדים במשחק ריצה, תוך כדי ריצה נטה הצידה וקפץ לתוך נהר שזרם בקרבת מקום, משנשאל על שום מה לא המשיך את ריצתו ברחוב, השיב בתמימות, לא רציתי לעבור בין שתי נשים שעברו באותה שער ברחוב שהרי חז"ל אסרו זאת אמרתי מוטב שאקפוץ לתוך הנהר ולא אעבור על דברי רבותינו.
- • •
אחד שאל פעם את רבינו מפני מה מרבה לסוע לגדולי הדור, לקח רבינו חומש עם מפרשים, ופתח אותו לפניו ואמר לו: ראה כמה פירושים יש לתורה, תרגום אונקלוס, תרגום יונתן, רש"י, רמב"ן אבן עזרא, אור החיים, ועוד ועוד, הנך רואה שאף שהתורה אחת היא בכל זאת רבו מפרשיה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
- • •
באו לפני רבינו חסידים מעיירה אחת, והתלוננו כי הפריץ באחוזתם מתנכל להם בכל אשר יוכל, מצר תמיד את צעדיהם, ואין להם כל מנוס ממנו, השיב להם: תפנו אל הרב שבעירכם ותבקשו ממנו לקבוע שיעור בגמרא יום יום, ובזכות זה תנצלו מאותו רשע, ובתוך כדי דיבור הביא רבינו את דברי המדרש רבה (ויק"ר כה) והקריא להם את דברי המדרש: משל למלך שאמר לבנו צא לפקמטיא, אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהליסטים ובים מפני אפורטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו, ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה. אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייאים משום אומה.
- • •
מסופר מפי הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א שאמר: 'דער זיידע (הרה"ק מהר"י מבעלזא זיע"א) האט זייער ליב גיהאט פלפול ספרים… און ווען ס'איז ארויס די חידושי הרי"ם האט ער געהייסן אלע אייניקלעך זאלן דעס קויפן.
- • •
שנה אחת נעצרו הגשמים והשדות לא נתנו את יבולם, ובא חוכר יהודי לפני רבינו, והתאונן לפניו כי הוא עומד לפני התרוששות גמורה, השיבו רבינו: נאמר בתורה אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, ופירש"י כשהוא אומר מצותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, לא סתם ללמוד תורה אלא לעמול בה, להשקיע את הראש בתורה, באופן זה לא יחסר כלום.
- • •
התאונן חסיד אחד לפני רבינו, כי מזמן לזמן תוקפת אותו מרה שחורה חריפה, עד כי אינו מוצא מקום בעולם מרוב יאוש, וכבר דרש הרבה ברופאים אך לא הועילו כלום. שאלו רבינו: למה לך לעבוד עבודה זרה, והלא העובד עבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה. לתמיהת החסיד על תשובה זו ביאר לו רבינו הדברים, עבודה זרה פירושה עבודה שהיא זרה לאיש יהודי, והנה אתה נופל בעצבות ומיד דורש ברופא גוי ובתרופות השוא שלו, ולמה לא תאמין כי תורת ה' תמימה משיבת נפש, פקודי ה' ישרים משמחי לב, סע לביתך ועסוק בתורה בכל נפש, ומובטח לך כי תסור ממך המרה שחורה.
- • •
פעם היה רבינו באכסניא על אם הדרך והגישו לפניהם תבשיל, ולקח רבינו כמה פעמים לאכול, ולקח הכף עם הרוטב סמוך לפיו כאילו רוצה לאכול, ובכל פעם חזר ושפך הרוטב לתוך הקערה, והסובבים שם ראו כן תמהו, ולאחר חקירה נתוודע שהיה זה בשר בכור שלא נפדה כהלכתו, והודיעוהו מזה, ואמר להם בוודאי הנכם חושבים שזהו ענין השייך לרבי אבל תדעו כי לא כן הוא ובאמת כל איש ישראל יכול להרגיש זה אם לבו נותן לו לאכול או שלא לאכול, וע"ז נאמר בתורה (ויקרא יא, מז) ובין החיה 'הנאכלת' ובין החיה 'אשר לא תאכל' פי' 'הנאכלת' שביכולת לאכלה, 'ואשר לא תאכל' שאין ביכולת לאכלה, וואס עס לאזט זיך נישט עסין.
- • •
בזמן שגזרו ברוסיא ופולין לגלח הזקן, ברח איש אחד מלפני מלכות רוסיא מפני הגזירה ובא לעיר דזיקוב שהיתה סמוכה לגבול, והיה אצל הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע"א, ושמע שהיה הרה"ק אומר טעם על הלחמים שנוהגים לעשות בר"ה שקורין 'ראדיש' ואמר רמזים וגימטריות של שם שקורין החלות בלשון ההוא ראדיש, ובעת עבר הזעם קצת ושב האיש הבורח לעירו ולמדינתו, ובא אצל רבו, רבינו, וסיפר בתהלוכת דרכו וגם את אשר שמע בדזיקוב מהרה"ק דשם רמזים למה שקורין לחלות ראדיש וסיפר זאת כמצחק, לאשר היה כן בעיניו, וחשב בעיניו כי מה יעשו אנשי גלילות אחרות כמו ברוסיא ופולין שאין נהוג אצלם לקרוא לחלות הללו ראדיש, האם אצלם אין הכוונה הזאת, והשיב על זאת רבינו, אם תשחקו מזה הלא גם ב'תפילין' אצם מטילים ספיקות ושחוק ח"ו, ולאשר לא הבינו כוונתו פירש מיד בקוצר מילין: הלא ד' פרשיות של תפלין לומדים מהכתוב 'והיו לטוטפות בין עיניך' ודרשו חז"ל 'טט' בכתפי שתים 'פת' באפריקי שתים, ומה יעשו אנשי מדינות אחרות שאין קורין למספר שתים לא טט ולא פת, וכי לא יניחו תפילין ח"ו, אלא ודאי מזה התורה לכל לשון שהוא בעולם, ובפרט לשונם ומנהגם של ישראל תורה הוא.
- • •
בשב"ק כ"ג אדר תרכ"ו כשגברה מחלתו של רבינו שאל לאחר ברהמ"ז, למה שותקים? וכל הקהל החל מיד באמירת תהלים כעבור זמן קצר הפסיקם רבינו באמרו 'שבת היא מלזעוק'! ופסקו מלומר, לאחר מכן ביקש רבינו כי יפתחו את דלת חדרו הפונה לבית המדרש ומאז פסק מלדבר, והוא עצם את עיניו ושפתותיו היו מרחשות, חתנו שעמד לידו דימה כי רבינו מתפלל מנחה ולחש לו הן התפללתם כבר, והשיבו רבינו אני יודע, הרכינו איפוא העומדים את ראשיהם ושמעו כי רבינו אומר 'יושב בסתר' מיד החל כל הקהל לומר 'יושב בסתר' ורבינו אמר אתם מילה במילה.
לאחמ"כ ביקש רבינו להביא לו מים, רחץ פניו וידיו, ואמר: צריך אני להכין את עצמי, לקח את פאות ראשו בידיו – כדרכו תמיד לפני התפילה, וסידרם, באותו רגע ניגש אליו תלמידו חביבו בן אחיו, הרה"צ רבי פינחס אליהו מפילץ זצ"ל וצעק: יצחק מאיר בן חיה שרה יבקש רחמים על עצמו, ורבינו משיבו הנח, הנח, פרץ הגה"צ מפילץ בשאגה "בשביל החסידים צריך הרבי לחיות!" ורבינו לא השיב מאומה, אז פרצו החסידים בבכיות עצומות. לאחר רגעים מספר הבחינו החסידים שוב כי שפתותיו נעות הרכינו ראשיהם ושמעוהו לוחש: "לייבלע קדיש…" עברו רגעים מספר ורבינו אומר "אבא זצ"ל שהה הרבה (בגסיסתו) ואני אינני רואה בזאת", לקח איפוא את הטלית קטן שהיה מעוטף בו, השליכו על ראשו והתחיל לומר שוב 'יושב בסתר' ובאותו רגע ממש בעמדו במילים 'אחלצהו ואכבדהו' – כרבע שעה לפני יציאת השבת, יצאה נשמתו הקדושה בטהרה ותעל בסעה השמימה, מיד פרץ כל ההמון שהיה במקום בבכיה נוראה: "אוי לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה".
ומענין לציין שבאותו שבת שהייתה שבת פרה, שהו כמה מחסידי לובלין אצל רבינו, וכששבו ללובלין שאלם הרה"ק רבי לייבל'י אייגר מלובלין זיע"א על פרטי ההסתלקות, ואח"כ קרא למשמשו ושאל בפרטות איזה שעה היה כשקראו בפרשת פרה בבית מדרשו (שדרכו היה להתפלל מאוחר) ונתברר שהסתלקות רבינו היה בדיוק בזמן שקראו אצל הרה"ק מלובלין פרשת פרה, ואז אמר הרה"ק מלובלין, כשהייתי בקאצק דיבר עמי פעם הגה"ק מגור ז"ל עמי אודות גודל החשיבות לצדיק שיסתלק בפרשת פרה, ומעולם תמהתי למה הגיד זה דוקא לי וכנראה שכוונתו היתה שיהיה הסתלקותו בזמן שאני אקרא פרשת פרה.
- • •
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל
(מקורות: אדמור"י גור, מאיר עיני הגולה, עיני ישראל, הילולא קדישא, שיח שרפי קודש, ליקוטי הרי"ם)
המאמר מתוך הגליון 'אור מופלא' שיו"ל מדי שבת בשבתו ע"י מכון 'נהורא'
להורדת הגליון לחץ כאן: אור מופלא גליון כ"ב כי תשא
להצטרפות לקבלת הגליון בדוא"ל: [email protected]
