הלכה א'
זמן תפילת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר, יצא. ונמשך זמנה עד שליש היום. ואסור להתאחר יותר. ומכל מקום בדיעבד אם עבר והתאחר יותר, אפילו במזיד, יכול להתפלל עד חצות היום; אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה, שכר תפילה מיהו איכא. עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר: "מעוות לא יוכל לתקן". ואם שגג או נאנס, יבואר להלן.
קרא עוד:
[postim]
כשמגיע ל"תהילות לאל עליון", יעמוד ויכין את עצמו לתפלת שמונה עשרה. ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל את מחשבתו. וילך שלוש פסיעות לאחוריו, ויאמר: "תהילות לאל עליון" וכו' עד "גאל ישראל", ואז יחזור לפניו שלוש פסיעות, דרך קירוב והגשה למלך.
לא יפסיק בין "גאל ישראל" לשמונה עשרה אפילו לקדיש וקדושה ו"ברכו", מפני שצריך להסמיך גאולה לתפילה. וטוב שיצמצם לגמור ברכת "גאל ישראל" עם הש"ץ בשווה; כי אם יגמור הוא תחילה ואחר כך הש"ץ, יש ספק אם יענה אמן על ברכת הש"ץ או לא. אבל כשהוא גם כן גומר אז את הברכה, ודאי אינו צריך לענות אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו.
ובמעריב, כיוון שאין הברכה שלפני השמונה עשרה מסיימת ב"גאל ישראל", מותר להפסיק כמו בשאר מקום בין פרק לפרק.
הלכה ב'
קודם שמונה עשרה אומר הפסוק: "ה' שפתי תפתח" וגו'. (ואם לא אמר, יצא ידי חובת תפילה ואין צריך לחזור). ואינו הפסק, כי הוא שייך להתפילה. אבל הפסוק "כי שם ה' אקרא" וגו', לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו קודם "ה' שפתי תפתח".
המתפלל צריך שידע שהשכינה כנגדו, כמו שכתוב: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'". ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בוודאי היה מסדר דבריו ומכווין בהם יפה לבל ייכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שצריך לכווין לפניו את מחשבתו. כי לפניו יתברך שמו המחשבה כמו דיבור, וכל המחשבות הוא חוקר. וקודם התפילה יחשוב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מליבו.
המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אזנך". (וכבר נדפסו הרבה סידורים עם פירוש בשפת אשכנז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהוא מתפלל) ואם אינו יכול לכווין פירוש המילות, לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את ליבו לאביו שבשמים.
ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפילה, ישתוק וימתין עד שתתבטל המחשבה.
