הלכה א'
בבית שני, כשמלכה מלכות יוון, גזרה גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות. ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם. ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו את הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה, עד החורבן השני.
קרא עוד:
[postim]
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
הלכה ב'
מפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שמתחילין בכ"ה בכסליו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונה הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו נקראים "חנוכה", רוצה לומר "חנו כ"ה", שביום כ"ה חנו מאויביהם. ועוד, מפני שבימים אלו עשו חנוכת הבית שהצוררים טימאוהו.
ולכן יש אומרים שמצווה להרבות קצת בסעודה בחנוכה. ועוד, מפני שמלאכת המשכן נגמרה בימים אלו. ויש לספר לבני ביתו עניין הניסים שנעשו לאבותינו בימים אלו (עיין יוסיפון). ומכל מקום לא הוי סעודת מצווה, אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותשבחות.
ומרבים בצדקה בימי חנוכה, כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה, וביחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם.
