הלכה א'
כשפוסע השליח צבור מתפילה שבלחש, עומד במקומו כשיעור הילוך ד' אמות, וחוזר למקומו ואומר בלחש "ה' שפתי תפתח" וגו', ומתחיל בקול "ברוך אתה" וכו'. וכל אחד יזהר לשתוק אז ולשמוע היטב ולכוין מה שהוא אומר, ולומר "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" על כל ברכה כראוי. ואפילו ללמוד אסור בשעה שהשליח צבור חוזר התפילה, ואין צריך לומר שצריכין ליזהר משיחה בטילה.
קרא עוד:
[postim]
ומי שקל לו יש לו לעמוד כמו שהוא בעצמו מתפלל שמונה עשרה, או בעינים עצומות, או לראות תוך הסידור מה שאומר השליח צבור.
קצת נוהגין שלאחר קדושה חולצין תפילין של רש"י ומניחין תפילין דרבנו תם. ועושין שלא כדין.
בחזרת תפילת השליח צבור, כיוון שהשליח צבור כבר התפלל בפני עצמו בלחש, ואינו חוזר את התפילה רק בשביל השומעים, ולכן צריכין שיהיו דווקא תשעה שומעין ועונין, שלא תהיינה ברכותיו לבטלה.
ולכן כשיש מניין מצומצם, צריכין להשגיח שלא יתחיל השליח צבור חזרת התפילה עד שיגמרו כולן תפילותיהן, שיוכלו לענות.
הלכה ב'
השליח צבור צריך ליזהר, כשהוא מסיים ברכה אחת, שלא להתחיל ברכה שניה, עד לאחר שאמרו רוב הציבור "אמן". ואם התחיל תיכף ברכה אחרת, כגון שסיים "מגן אברהם" והתחיל מיד "אתה גיבור", אזי כיוון שהתחיל לומר "אתה גיבור", שוב אין אומרים "אמן", ועונש ביטול אמן אז הוא עליו.
בקדושה יזהר כל אחד לכוין רגליו, שיהיו שתיהן ביחד, כאלו היו רגל אחת כמו שכתוב: "ורגליהם רגל ישרה". וכשאומרים "קדוש קדוש קדוש", וכן "ברוך" ו"ימלוך", מרים גופו ועקבו למעלה. ונוהגין לישא העיניים למרום. וטוב שתהיינה סגורות.
