ליקר הינו משקה אלכוהולי בטעם פירות, עשבי תיבול, אגוזים, תבלינים, פרחים, או קצפת, בתוספת סוכר. מקור המילה ליקר הוא מהמילה הלטינית Liquifacere שמשמעותה: “התמוססות” הכוונה היא להתמוססות חומרי הטעם והריח, במשקה. הליקרים הם בדרך כלל מתוקים למדי, אינם מיושנים, אך מושהים לזמן מה במהלך ייצורם, בכדי לאפשר לטעמים להתמזג.
צאצאי התרופות:
הליקרים המודרניים הינם צאצאים היסטוריים של תמיסות אשר שימשו בעבר הרחוק כתרופות על בסיס עשבים וצמחים, ומקורם בעיקר באיטליה. כיום, ליקרים מיוצרים ברחבי העולם, ושותים אותם בדרכים רבות: כמשקה נקי, עם קרח, עם קפה, מעורבים עם שמנת, משמשים כרכיב בבישולים או כתוספת לקוקטיילים.
אלכוהול הבסיס:
אלכוהול הבסיס יכול להיות תזקיק של תבואה או של יין. וודקה. טקילה, קוניאק, וויסקי או כל משקה אלכוהולי אחר. באם הוא תזקיק של יין הרי הוא באיסור סתם יינם – יין נסך. קיים ליקר דבש שהוא בדרך כלל על בסיס ויסקי, והרי הוויסקי מיושן בחביות יין של גויים, ואינו כשר.
הטעמים:
ניתן לשלב בליקר אין סוף טעמים: טעם פירות, שוקולד, עשבים, דבש ועוד. בכדי שהליקר יקבל את טעמו הרצוי, מכילים רבים מהליקרים חומרי טעם וריח מלאכותיים, העלולים להיות מיוצרים משומנים מהחי. כמו כן עלול הליקר להכיל תוספת גליצרין. הגליצרין הינו תוצר לוואי של שומנים. העלול להיות מופק משומנים צמחיים או משומנים של בעלי חיים – דבר שכמובן הופכו לטרף.
ליקר שמנת:
אחד מסוגי הליקר הנפוצים הוא: אייריש קרים שהוא ליקר על בסיס שמנת וויסקי וקפה (Irish Cream מותגים נוספים מוכרים הם "קרולנס", "מילווד" ו"בושמילס קרים". בתהליך הייצור של הליקר מחשמלים את המולקולות של השמנת והוויסקי כדי שלא תיפרדנה זו מזו. נהוג לשתות אייריש קרים במגוון דרכים – כמשקה נקי, כתוספת לקפה במקום חלב וסוכר.
למעשה:
ליקר חייב בכשרות מהודרת ומדוקדקת שכן בניגוד למשקאות אחרים אשר ישנם חוקים ונהלים מה מותר להכניס לתוכם, הרי שהליקר הינו משקה חופשי ויכולים לערב בו כל שיחפצו.
