באיסור יין של גוי ישנם שני סוגי איסור: האחד הוא איסור "יין נסך" שהינו יין שננסך- או שקיים חשד שננסך- לכבוד האלילים.
המקור בתורה:
בשירת האזינו בדברו על האלילים – אומר משה רבנו: “אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם”. מפסוק זה לומדת הגמרא במסכת עבודה זרה: כשם שזבח האלילים אסור, אף יין שננסך לאלילים, אסור. אי לכך יין של גוי אסור מחשש שנוסך לאלילים. וכן יין של יהודי שנגע בו גוי גם הוא אסור שמא במגעו התכוון לנסחו לאלילים.
מצוות לא תעשה:
הרמב”ם בספר המצוות מחדד איסור זה, ומבהיר כי היין אסור אף בהנאה, וכי עונשו של העובר על איסור זה הוא “מלקות”. עוד מדגיש הרמב”ם: כי איסור יין נסך הינו איסור מדאורייתא, ונמנה על תרי”ג המצוות, כחלק ממצוות “לא תעשה”.
סתם יינם:
השני הוא "סתם יינם" והוא יין שאינו חשוד שנוסך לאלילים, אלא נאסר מפני שעלול לגרום לנישואי תערובת בין יהודי לגוי. שכן ”גדולה לגימה שמקרבת” ובאם ישתו יין יחד עם הגויים עלולים להגיע לידי קרבה העלולה להוביל לקשרים חברתיים שיובילו לנישואי תערובת.
מהי נגיעה:
כאמור אף יין של יהודי שנגע בו גוי-נאסר. מהי הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים את היין בהנאה?
שיגע בידו או ברגלו או בדבר אחר שבידו וישכשך, אפילו בפיו, כגון ששתה ממנו או שמצץ בקשית מחבית והעלהו לפיו, כל היין אסור.
מחלל שבת:
בבית יוסף מובאת תשובת הרשב"א שכותב: אבל מומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו'. וכך נפסק בשולחן ערוך.
למעשה בכל היקבים הכשרים כל העובדים הבאים במגע עם היין הם שומרי שבת.
המאמר כשרות היין מתוך הספר "מושגים בכשרות המזון" שיצא בקרוב לאור אי'ה מאת יוסי שטיינברגר
תודה על החומר, מועיל ומחכים.