"זו לא שנאת חינם, אלה רגשות שמגיעות עם תחושה של צדק"

הגמ׳ בגיטין מביאה את הסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא שהביאו לחורבן ירושלים. כולנו מבינים כמה חמורה היא שנאת חינם, וכמה עלינו להרבות באהבת חינם. אין צורך להרחיב במילים על ההתנהגות המכוערת של כלל המעורבים בסיפור קמצא ובר קמצא, הכל ברור ומובן.

למרות זאת, כשנתבונן סביבנו – על השיח ששולט בחברה הישראלית, נראה כי לעיתים אנו מתנהגים בצורה זהה כמעט לחלוטין. וכי אנחנו לא תוקפים את האחר? לא פוסלים אוטומטית את השונה? אך העניין הוא, שבשונה ממקרה קמצא ובר קמצא, ההתנגדות שלנו נתפסת בעינינו כצודקת וראויה. פלוני ראוי שיתקפו אותו! המעשה שעשתה אלמונית אכן ראוי לגינוי! זו לא שנאת חינם, אלה רגשות שמגיעות עם תחושה של צדק.

עלינו לשים לב, מי שהסב את הנזק הכי גדול לעם ישראל היה דווקא בר קמצא, זה שיצא פגוע מאותה סעודה אומללה, ולכאורה אך טבעי שנזדהה עם כאבו. אבל פה בדיוק טמונה הסכנה, כאשר אדם פועל מתוך תחושה שהוא עושה דבר נכון והשנאה שלו מוצדקת בעיניו, מכאן מגיע החורבן הכי גדול.

כולנו מחויבים לנהוג ביתר סבלנות. גם אם פגעו בנו, ננסה לחפש איך ניתן לדון לכף זכות, או להבין שמדובר בנסיון מאת ה׳ יתברך. וגם כשקשה, נעצור את עצמנו לרגע בטרם נפלוט מילה שעלולה לפגוע בחזרה, או נעשה מעשה שנתחרט עליו אח״כ. ניקח מעט זמן בכדי להתבונן על התמונה הרחבה, מבלי לנהוג בפזיזות.

ומתוך הרצון וההשתדלות שלנו להרבות באהבת חינם, בוודאי נזכה לסייעתא דשמיא ולאהבת ישראל שתכפר על עוון שנאת חינם, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.