"וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון" (ויקהל לה' ב')
הדלקת נרות שבת
מצוה על האדם שיהיה נר דלוק בביתו בשבת, ומצוה זו היא על אנשים ונשים כאחד, והנשים מוזהרות בו יותר, שעיקר המצוה מוטלת עליהן.
ואפילו אם ירצה האיש להדליק במקום אשתו – יכולה היא לעכב בעדו וליטול המצוה לעצמה (שולחן ערוך).
וטעם המצוה הוא משום 'עונג שבת', שלא יסעד את סעודת השבת וביתו חשוך, וכן כדי שלא ילך באפילה ויכשל, וע"י כך בטל השלום בבית.
מעלת המצוה
ובגמ' בשבת "הרגיל בנר, הווין ליה בנים תלמידי חכמים". וכתב הזוהר הקדוש שהאישה צריכה להדליק נרות בשמחה, כי על ידי זה זוכה לבנים ת"ח ואריכות ימים לבעלה. וכ"כ הראשונים שראוי לאישה שבשעת הדלקת הנרות תתפלל להשי"ת שיתן לה בנים בעלי תורה המאירים באור תורתם, כי התפילה בשעת עשיית המצוה נשמעת ביותר.
מדיני המצוה
מעיקר הדין די להדליק נר אחד, אלא שנהגו להדליק ב' נרות כנגד 'זכור ושמור' (שולחן ערוך). ויש שנהגו להדליק ז' נרות כנגד שבעה עולים לספר תורה בשבת, ויש שנהגו להוסיף על ב' הנרות כמניין הילדים. ונהרא נהרא ופשטיה.
וצריך שיהא נר דולק בכל החדרים שמשתמש בהם בשבת, כדי שלא יכשל בהליכתו שם (משנ"ב). וכיום א"צ להדליק בחדרים נר ממש, אלא יוצא ע"י אור החשמל שדולק שם או ע"י האור שנכנס מבחוץ. (שבט-הלוי).
ולכן צריך לכוין בשעת הברכה גם על אור החשמל שידליק אח"כ בשאר החדרים שיעלה לו גם למצות הדלקת הנרות. (חזון עובדיה).
ואת ברכת ההדלקה יברכו על הנר שבמקום הסעודה, ששם עיקר עונג שבת.
האם אפשר להדליק נרות שבת כשאור החשמל דולק?
נחלקו השו"ע והרמ"א על שתי בעלי בתים שאוכלים בבית אחד, והדליק אחד מהם נרות, ורוצה חברו גם להדליק בברכה, האם יכול? וכתב השו"ע, שמכיון שכבר יש אור בבית מהדלקת הראשון, בטל הטעם של 'עונג שבת' ולכן לא יברך. והרמ"א כתב שאפשר לברך גם אם יש כבר אור בבית, משום שכמה שיש יותר אור יש יותר שלום בית.
ולפי"ז, בית שדולק בו כבר אור החשמל במקום ההדלקה, לכאורה גם בטל טעם 'עונג שבת', ולשולחן ערוך לא יוכלו לברך ולרמ"א יברכו.
אולם הגרש"ז אוירבעך, והיביע אומר כתבו לדון בזה, שגם לדעת השו"ע אפשר לומר שיוכל לברך, כיון שהחשמל לא הודלק לצורך מצוה, ועתה מדליקים הנרות לצורך מצוה וכבוד השבת, א"כ ראוי לברך (כמו נר חנוכה בבית הכנסת).
ויש שכתבו בהיפך, שאף לרמ"א שאפשר לברך על תוספת אורה, מ"מ לא יוכל לברך עם אור החשמל, כי דברי הרמ"א הם על הדלקת נר אחר נר שכל נר מוסיף לאור וממילא יש יותר עונג שבת, אבל נר כלפי אור החשמל שאינו מוסיף עליו כלום – גם לרמ"א לא יברכו.
ולהלכה: דעת השמירת שבת כהלכתה, שראוי שהאישה תדליק הנרות כשאור החשמל מכובה, ואח"כ אחד מבני הבית ידליק את האורות. וכ"כ בחזון עובדיה "ראוי מאוד לכבות את אור החשמל קודם הדלקת הנרות".
ובתשובות והנהגות כתב שהגאון ר' יעקב קמינצקי היה נוהג שידליקו את נר השבת, ורק אח"כ הבעל היה מדליק את אור החשמל בבית. ולא הסכים עמו בזה. ובפסקי תשובות כתב, שלנוהגים לברך אחר ההדלקה, תדליק קודם את אור החשמל ומיד אחריו את הנרות, ותברך על שתיהם.
הדלקת נרות ע"י תאורה חשמלית
מי שלא יכול להדליק נרות ע"י שמן או שעוה (מצוי הדבר בבתי מלון או שבתות חתן וכדו', שא"א להדליק נרות בחדר שלן בו) האם יוכל לצאת ידי חובה ע"י הדלקת התאורה בחדר?
נחלקו האחרונים בזה, ונביא בקיצור עיקרי השיטות:
יש אומרים שלא מהני כלל לצאת ידי חובה ע"י חשמל.
והגרש"ז אוירבעך כתב לחלק, שתאורה הדולקת ע"י זרם החשמל אכן א"א לצאת יד"ח בהדלקתה, אולם תאורה הדולקת ע"י מצבר או בטריות שפיר יוצא ידי חובה, ויברך ע"ז. וכן דעת האור לציון.
וביביע אומר כתב שכשאין לו נר שמן, שפיר יכול לברך על כל תאורה. (ובילקוט יוסף נראה שדוקא בתאורה שיש בה ניצוצות של אש, כגון נורת להט או פלורוסנט (שיוצאים הניצוצות מהסטרטר), אבל בתאורת לד המצויה כיום – א"א לצאת יד"ח בהדלקתה, משום שצריך שיהא אש בהדלקה. ושמעתי ממגידי אמת ששאלו למרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ואמר שאף כשאין אש שפיר יכול לברך.).
וכ"כ בפסקי תשובות שיוצאים יד"ח בחשמל. וכן כתב בשבות יצחק בשם הרב אלישיב זצ"ל שדעתו שמותר אף בנורות פלורוסנט.
ולעניין להדליק נרות בחדר האוכל של בית המלון, ג"כ נחלקו הפוסקים. ואכמ"ל.
חזק וברוך