הלכה א'
איזו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשות את זה שוב, ופורש ממנה ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מחוסר כוח. כיצד, כגון שהיה לו הזדמנות של אותו העבירה ובאותו מקום ובאותו כוח ופירש ולא עבר הרי הוא בעל תשובה גמור. הוא ששלמה אומר "וזכור, את בוראך, בימי, בחורותיך".
קרא עוד:
[postim]
ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עוונותיו נמחלים: שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש", שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.
הלכה ב'
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו". וכן יתחרט על מה שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוקינו, למעשה ידינו אשר בך, ירוחם יתום". וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר בשפתיו דברים אלו.
כל המתוודה בדברים, ולא גמר בליבו לעזוב הרי זה דומה לטובל, ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת, עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר "ומודה ועוזב, ירוחם". וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב".
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה', בבכי ובתחנונים, ונותן צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה. וגולה ממקומו, היות שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
