הלכה א'
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.
קרא עוד:
[postim]
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו הוא חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם, חציו זכאי וחציו חייב: אם הוא חוטא חטא אחד הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה, וגרם להם השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה. זה הוא שנאמר "וצדיק, יסוד עולם", זה שצידק את עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו.
ומפני עניין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות, מראש השנה עד יום הכיפורים, יותר מכל ימות השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ודברי כיבושין עד שיאור היום.
הלכה ב'
בשעה ששוקלים עוונות אדם עם זכויותיו, אין מחשבים עליו תחילת עוון שחטא בו ולא שני, אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עוונותיו משלישי ואילך מרובין על זכויותיו, אותן שני העוונות מצטרפים ודנין אותו על הכול.
ואם נמצאו זכויותיו כנגד עוונותיו אשר מעוון שלישי ואילך, מעבירין כל עוונותיו ראשון ראשון: לפי שהשלישי נחשב ראשון, שכבר נמחלו השניים; וכן הרביעי הרי הוא ראשון, שכבר נמחל השלישי; וכן עד סופן.
במה דברים אמורים, ביחיד, שנאמר "הן כל אלה, יפעל א-ל פעמיים שלוש, עם גבר" אבל בציבור תולים להם עוון ראשון ושני ושלישי, שנאמר "על שלושה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו". וכשמחשבים לם על דרך זה, מחשבים להן מרביעי ואילך.
הבינוניים, אם היה בכלל מחצה עוונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאיו, ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעוונותיהם מרובין דנים אותם כפי חטאותיהם, ויש להם חלק לעולם הבא, שכל ישראל יש להן חלק לעולם הבא, אף על פי שחטאו שנאמר "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ", ארץ זו משל, כלומר ארץ החיים, והוא העולם הבא. וכן חסידי אומות העולם, יש להן חלק לעולם הבא.
