הלכה א'
שמא תאמר והלוא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה, יודע שזה צדיק או רשע, ואם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, האם לא ידע הדבר על בוריו?
קרא עוד:
[postim]
דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מידה, ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר. וכבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אין לו דעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר 'כי לא יראני האדם, וחי' כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר 'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי'. וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם.
אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויים בו.
הלכה ב'
פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי הנביאים שהן נראים כסותרים עיקר זה, ונכשלים בהן רוב האדם, ויעלה על דעתם מהן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות טובה או רעה, ושאין ליבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והריני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים.
בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא מדעתו וברצונו, כמו שנתבאר ראוי להיפרע ממנו, והקדוש ברוך הוא יודע היאך ייפרע. יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים: שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקניינו, הן כתוב 'איש בחטאו, יומת' עד שייעשה 'איש'. ויש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו לעולם הבא, ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעים ממנו עליו בעולם הזה, ולעולם הבא.
במה דברים אמורים, בזמן שלא עשה תשובה; אבל אם עשה תשובה, התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שאדם חוטא ברצונו ומדעתו, כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו.
ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה. הוא שהקדוש ברוך הוא אומר על ידי ישעיהו, 'השמן לב העם הזה… ושב ורפא לו'. וכן הוא אומר 'ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומיתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת ה', בעמו עד לאין מרפא' כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא.
