הלכה א'
הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו, ישתדל האדם לעשות תשובה ולנער כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ולעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאיו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות קודם שיזקין. הוא ששלמה אומר בחכמתו 'בכל עת, יהיו בגדיך לבנים'.
קרא עוד:
[postim]
ואל תאמר שאין התשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות גזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מהן, מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההיתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן מהכול צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות, קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר 'יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו'.
אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדים בו, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יתר מהם.
הלכה ב'
כל הנביאים, כולן ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים, אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלים, שנאמר 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבו אל לבבך… ושבת עד ה' אלוהיך… ושב ה' אלוהיך את שבותך…".
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר 'שובה, ישראל עד ה' אלוהיך', ונאמר 'שובו עדיי נאום ה", ונאמר 'אם תשוב ישראל נאום ה' אליי תשוב', כלומר אם תחזור בתשובה, בי תדבק.
התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחק את החטאים בה מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר 'והיה במקום אשר ייאמר להם, לא עמי אתם, ייאמר להם בני אל חי', ונאמר ביכוניה ברשעתו 'כתבו את האיש הזה ערירי…', 'אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה, חותם על יד ימיני'. וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו 'ביום ההוא… אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה' ושמתיך כחותם'.
