הלכה א'
נוטל את הלולב עם האיגוד ושדרת הלולב כנגד פניו בימינו, ואת האתרוג בשמאלו. וכיון שבכל המצוות צריכים לברך עליהן קודם עשייתן, וגם האתרוג צריכים להחזיק דרך גדילתו, דהיינו שהעוקץ שבו נחתך מן האילן יהיה למטה והשושנתא (הפיטם) למעלה, על כן כשהוא נוטל את האתרוג קודם שמברך, יטל את האתרוג בהיפוך, העוקץ למעלה והשושנתא למטה, שלא יצא בו על ידי הטלטול כלשהו בעת הנטילה, ואז לא יוכל לברך, ומברך מעומד "על נטילת לולב" , והטעם שמברכים רק על נטילת לולב ולא על נטילת ארבעת המינים, לפי שהלולב גבוה מכולן, חשוב הוא ונקראת כל האגודה על שמו). וביום ראשון מברך גם "שהחיינו". ואם חל יום ראשון בשבת, שאין נוטלין בו לולב, אזי מברך שהחיינו ביום שני.
קרא עוד:
[postim]
ולאחר שבירך, מהפכו בידו ומקרבו אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם, ומנענע לארבע רוחות כסדר הזה: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה, מטה. וכן בנענועים שבהלל וכן בהקפה, יזהר לקרב את האתרוג אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם.
אם הפך ונטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, יחזור ויטלם בלא ברכה.
איטר, נוטל את הלולב בימינו שהוא שמאל כל אדם, ואת האתרוג בשמאלו. ואם הפך, חוזר ונוטלם בלא ברכה. ומי שהוא שולט בשתי ידיו, הרי הוא ככל אדם.
[בארץ ישראל נוהגים שאין להניח תפילין כלל בחול המועד. אבל אלו הנוהגים שמניחים, נכון שיחלוץ את התפילין קורם נטילת לולב. ולכל הפחות יסיר את הרצועה מעל ידו, שלא תהא חציצה. גם נכון להסיר הטבעות שבאצבעותיו.]
הלכה ב'
סדר הנענועים שבהלל כך הם: ב"הודו", יש שש תיבות חוץ מן השם. וינענע בכל תיבה לרוח אחת, ובשם לא ינענע. ב"הודו", למזרח. "כי", לדרום. "טוב", למערב. "כי", לצפון. "לעולם", למעלה. "חסדו", למטה.
הש"ץ אינו מנענע אלא ב"הודו" וב"יאמר נא ישראל", והציבור בכל פעם שאומרים "הודו".
וב"אנא", הש"ץ גם הצבור מנענעים רק ב"אנא ה' הושיעה נא". וכיון שמלבד השם יש בו שלוש תיבות, מנענעים בכל תיבה לשתי רוחות. וב"הודו" שבסוף הלל גם כן מנענעים הש"ץ והציבור.
כשמנענע למטה, ישפיל רק ידיו למטה, והלולב עם שאר המינים יישארו כדרך גדילתן. ויש נוהגים שמהפכים את הלולב לצד מטה. ואל ישנה אדם מן המנהג.
אין צריך להפוך פניו לצד שהוא מנענע, רק ראש הלולב יטה. והנענוע אין צריך שיהיה בחוזק, אלא כסכוס מעט כדי שיתנענעו העלים מספיק.
