הלכה א'
אסור לאכול קודם נטילת לולב. ומי שהוא בדרך ומצפה שיבוא למקום שיש שם אתרוג ולולב, וכן הדרים בישובים ומשלחים להם אתרוג ולולב, צריכים להמתין עד חצות היום ולא יותר, כי אסור להתענות ביום טוב ובחול המועד יותר. ומי שחלש ליבו להמתין עד חצות, יכול לטעום איזה דבר קודם. אבל מי שאין ליבו חלש, יש לו להחמיר אפילו בטעימה.
קרא עוד:
[postim]
מותר להחזיר הלולב ביום טוב למים ולהוסיף עליו מים, אבל לא יחליף. ובחול המועד מצווה להחליף את המים, כדי שיישאר הלולב לח ומהודר. ונוהגין ליקח בחול המועד בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הידור מצווה.
הדס של מצווה, אסור להריח בו בכל שבעת ימי החג, אפילו בשבת. אבל באתרוג, מותר להריח בו בשבת, ומברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות". ובשאר ימי החג אין להריח בו אפילו שלא בשעת נטילתו לצאת בו, משום דיש ספק ברכה.
הלולב, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך גופו ומקומו, משום דהוי מוקצה. אבל האתרוג, כיוון שיכולים להריח בו, אינו מוקצה ומותר לטלטלו. ומותר ליתנו לתוך המוכים שהיה בו קודם יום טוב, שכבר קלט הריח. אבל לא יתנו לתוך מוכים חדשים או לבגד, משום דמוליד ריחא.
הלכה ב'
ביום טוב הראשון אין יוצאים בלולב ושאר מינים שאולים, אלא צריכים שיהיו שלו ממש, דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון", ודרשינן "לכם", משלכם, להוציא את השאול. ולדידן בני חוץ לארץ שעושין שני ימים טובים מספיקא, גם ביום טוב שני אין מברכין עליו. ואם אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר, הוי מתנה ויוצא בהם. ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם, נחשב כאילו אמר לו בפירוש שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר.
אם אין האיש בביתו והאשה רוצה ליתנם לאחר לצאת בהם, תליא באומדן דעת הבעל, אם הוא מקפיד או לא.
שותפים שקנו להם אתרוג ושאר המינים, מסתמא קנו על דעת שבשעת מצוותן כל אחד מקנה חלקו לחברו. ולכן המנהג שהקהל קונים אתרוג, וכל הקהל יוצאים בו. וכל מי שידו משגת, מחוייב לתת דמי אתרוג. ועם כל זאת מוטב לצאת באתרוג של יחיד אשר לו כל המינים מהודרים, כי מה שהיחיד מקנה לחברו עדיף טפי.
ביום הראשון לא יתנו לקטנים ליטול לולב ואתרוג עד לאחר שיטלו הגדולים, כי הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה.
בכל ימי החג לאחר תפילת מוסף, נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה, ומניחים את ארון הקודש פתוח עד לאחר אמירת ההושענות, שאז מחזירים את הספר תורה. וכל מי שיש לו אתרוג ולולב, מקיף את הבימה שעליה הספר תורה בשעת אמירת ההושענות.
בכל יום מקיפים פעם אחת. וביום השביעי, שהוא הושענא רבה, מוציאים כל הספרי תורה ומעלים אותם על הבימה, ומקיפים שבע פעמים, זכר למקדש, שבכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת, וביום השביעי שבע פעמים.
ההקפות צריכים להיות לצד ימין. ולפי שהספר תורה על הבימה, וכל הציבור צריכים להפוך פניהם כלפי ספר תורה שעל הבימה קודם שיתחילו להקיף, ואז הוי צפון ימין שלהם, לכן מקיפים דרך צפון.
כל מי שיש לו אתרוג ולולב ואינו מקיף, רעה הוא עושה.
בקצת מקומות נוהגים בהושענא רבה ובשמחת תורה, לאחר שהוציאו כל הספרי תורה מן ארון הקודש, מעמידים לתוכו נר דולק לרמז תורה אור, שכשאין שם תורה צריכין לאור אחר. ואין זה מנהג יפה ויש לבטלו, כי אסור להשתמש בארון הקודש תשמיש חול אפילו לפי שעה (ויש נוהגים כן להכניס).
