הלכה א'
ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' לא יברך, עד שיאיר היום.
ברכת פוקח עורים, יכול גם סומא לסרך, שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך, אם קדם וברך זוקף כפופים, קודם שבירך מתיר אסורים שוב לא יברך מתיר אסורים, דכבר נכלל בזוקף כפופים, שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האברים.
קרא עוד:
[postim]
אחר "המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי", אין עונין אמן, כי אין כאן סיום ברכה, אלא ויהי רצון וכו' שייך גם כן לברכה זאת, וסיום הברכה הוא, הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.
הניעור כל הלילה, מברך בבוקר כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך, וברכת אלהי נשמה, והמעביר שנה. וכן ברכת התורה, יש ספק אם יברך או לא ולכך יש לו להדר לשמוע אותן מפי אחרים, ולענות אמן.
הלכה ב'
כל ברכות השחר, אם לא אמרם קודם שהתפלל, יכול לאמרם לאחר התפלה, חוץ מברכת על נטילת ידים, (דכיון דיש אומרים דנטילת ידים שחרית, נתקן משום התפלה, אם כן לאחר שהתפלל, אין עוד מקום לברכה זאת), חוץ מברכת אלהי נשמה (שכבר יצא בברכת מחיה המתים).
וברכת התורה אם לא אמרן קודם התפלה, נחלקו הפוסקים, אם יאמרם לאחר התפלה או לא. יש אומרים דלא יאמרם, משום דכבר נפטר באהבה רבה, (או אהבת עולם) שיש בברכה זאת גם כן מעין ברכת התורה: ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'. ויש אומרים דאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה, אלא אם לומד לאחר התפלה מיד בלי הפסק. לכן לכתחלה צריכין ליזהר לברך ברכת התורה קודם התפלה, ובדיעבד, אם שכח לברך קודם התפלה, ילמוד איזה דבר מיד אחר התפלה, ואם גם זאת שכח, אזי מספיקא גם כן צריך לברך עוד ברכת התורה.
אם קראוהו לעלות לתורה, קודם שבירך ברכות התורה, אם אפשר לו לברך קודם, כל ברכות התורה, וגם לומר לכל הפחות פסוק א', כגון יברכך וגו' יעשה כן, ואחר כך יעלה לתורה ויברך, ואם אי אפשר לו לעשות כן, יעלה כך לתורה, וכיון שבירך אשר בחר בנו וכו' לא יאמר אחר כך, רק ברכת אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל, ויאמר יברכך וכו'.
