פרשתנו פרשת לך לך עוסקת הרבה בהתמקדות על חייו ופעליו של אברהם אבינו ליו השלום, וזה בשונה מפרשיות בראשית נח אשר שם התורה הקדושה לא מתמקדת בכל המאורעות למעט חייהם של אדם הראשון ונח, וכל זה מפני שאין לתורה הקדושה עניין לספר לנו סתם דברי היסטוריה מראשית הימים, התורה נתנה לעם ישראל ובנקודה זו היא מתמקדת, בחייהם של אדם ונח והאבות הקדושים שבטי ישראל, עד למעמד הר סיני מעמד קבלת התורה, המטרה של כל בריאת העולם, כמאמר התורה 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי'.
קרא עוד:
[postim]
בפרשתנו. אנו לומדים על ירידת אברהם אבינו למצרים באחד מעשרה הניסיונות אשר ניסהו הקדוש ברוך הוא, נסיון קשה עד למאד כאשר הקדוש ברוך הוא אומר לו 'לך לך מבית אביך… אל הארץ אשר אראך’, ומיד אחר כך תיכף מתחיל רעב דווקא בארץ הקודש, הארץ אשר לשם נשלח זה עתה וכעת הוא נאלץ לרדת למצריים.
בפסוקים אשר מבארים לנו את אופן השתלשלות העניינים של יציאת אברהם מבית אביו הוא ושרה אשתו עם לוט בן אחיו, וביחד עם 'כל הנפש אשר עשו בחרן' פנו והלכו אל 'הארץ אשר אראך' אל ארץ ישראל, ככל הידוע אברהם ושרה עדיין היו אז עריריים וא"כ נשאלת מיד השאלה מה זה ומי אלו כל הנפש אשר עשו בחרן, רש"י הק' מיד מפרש לנו את התמיה שמדובר בכל הגרים אשר אברהם ושרה גיירו במהלך שהותם בעיר מולדתם חרן, כאשר 'אברהם מגייר אנשים, שרה מגיירת את הנשים'.
צריך אבל להבין איפה הם היום כל הגרים, למה בהמשך ההיסטוריה של הקמת העם היהודי, בהיסטוריה של שנים עשר שבטי ישראל, אין ולו אזכור קל לאותם הנפשות אשר אברהם ושרה עשו – גיירו בחרן, אלא מבאר לנו הרה"ג ר' חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א, שכאשר אברהם אבינו עליו השלום, נלקח מהעולם הזה ועברה מורשתו לניהולו של בנו יצחק, חזרו כל הגרים לסורם, וכל זה מפני שאברהם אבינו אשר מסמל את בחינת החסד, והתנהג כל ימי חייו בבחינת החסד, לכן כל הגרים סבלו להיות ולחסות בסתר כנפיו, אבל יצחק אבינו הרי מסמל את בחינת הדין והפחד, ומרוב פחד ודינים פנו והלכו להם כל אותם הגרים.
ויש להבין באמת למה יצחק אבינו התנהג בכזו מידת הדין והפחד, וצריך לבאר שאכן יצחק כל הזמן חשש שהוא עדיין לא במדרגתו הגדולה והגבוהה של אביו הלא הוא אברהם אבינו עליו השלום הראשון אשר הכיר מעצמו את בוראו, וכל הזמן היה דואג מיצר ומפחד שעדיין לא הגיעו מעשיו לקרסולי מעשיו של אביו, ולכן כל הזמן החמיר על עצמיו ועל הסובבים אותו, והגרים אשר לא הסכינו לראות ולחיות בכזו השלטת דין ופחד והיו מורגלים לחיי החסד של אברהם פנו והלכו להם, בראותם שאין להם כבר מורה דרך יותר לעבודת ה' בדרך אשר הורגלו.
יהי רצון שנזכה לעבוד את אלוקינו בכל לבינו לא רק מבחינת היראה הפחד והעונש והדין, אלא מאהבה ומלבב שלם נשוב אליו לאהבה ולדבקה בדרכיו כל ימי חיינו, ונזכה להשפעת חסדים גדולים וטובים, אמן.
שבת שלום!
