חבר הכנסת הטרי אוריאל בוסו מ'ש"ס' נאם היום במליאת הכנסת את "נאם הבכורה" שלו ואמר כי "שעות ספורות לפי שהושבעתי במליאת הכנסת זכיתי להיכנס לנשיא מועצת חכמי התורה ולקבל את ברכת הדרך מגדול הדור, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן שליט"א, שבהזדמנות זו אני מבקש להודות לו על האמון שנתן בי להיות שלוחו כאן, בכנסת ישראל, ושליחם של מרנן ורבנן גדולי ישראל, חברי מועצת גדולי התורה, ושליח ציבור של מאות-אלפי עמך בית ישראל".
בוסו סיפר על המפגש: "נכנסתי לקבל את עצתו וברכתו. ביקשתי ממנו: רבינו, תנחה אותי בעצה טובה, כיצד ננהג להצליח בשליחות הציבורית למען כלל ישראל. ואז הוא נשא אלי את עיניו הטהורות ואמר לי בהאי לישנא: בכל מה שתעשה תכוון לשם שמיים. אם תכוון למען שמו יתברך אתה תצליח. לא הנחש ממית ולא הנחש מחייב, ההסתכלות כלפי מעלה, הכוונה לשם שמיים, בכל פעולה ופעולה, היא הנותנת חיות, היא הסגולה להצלחה בעבודה הציבורית ובכל דבר".
"אני עומד כאן היום נרגש ושמח, נרגש להתחיל פרק חדש בשליחותי הציבורית ושמח על ההזדמנות לפתוח אותו דווקא בתקופה מורכבת זו. אחרי תקופה קשה שהעם בישראל נסחף למערבולת של שנאות, מחלוקות והסתה שמתמשכת גם בימים אלו. עכשיו עיני העם נשואות אלינו, אדוני היושב-ראש. אני קורא לכל אחד ואחת כאן בבית הזה ובכלל בחברה הישראלית, אנחנו חייבים לשים בצד את הדעות הקדומות, לנקות מעלינו את פיח ההסתה ולהכיר את הפסיפס שמרכיב את כלל החברה הישראלית".
הוא התייחס להסתה נגד הציבור החרדי ואמר כי "אני רואה את זה כמתנדב פעיל בארגוני ההצלה והחירום במקביל לשירות מילואים כקצין בקצין העיר תל אביב. אני רואה עשרות מתנדבים ערוכים להקפצה בכל שעות היממה. הם ייצאו מהמיטה באמצע הלילה בכדי להגיע לזירת תאונה, הם יעזבו שולחן שבת עם הילדים כדי לרוץ ולהגיש עזרה וימסרו נפש להצלת חיים של יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים. אם תרצו, ארגוני ההצלה כמראה של החברה שלנו. כשמדברים על עולם התורה, למעלה משישה מיליון יהודים חיים במדינת ישראל, מתוכם רק 140,000 לומדי תורה. 2% בלבד. 2% בלבד. על זה בניתם קמפיינים על גבי קמפיינים? על זה?"
הוא סיפר על פועלו: "במשך 14 שנה זכיתי לשרת את הציבור בתפקידים שונים. התחלתי את דרכי הציבורית כממלא-מקום ראש העיר פתח תקווה, שימשתי בתפקידים רבים, כמעט בכל המינהלים ובחברות העירוניות, משיפור פני העיר, עובר דרך הביטחון, טיפול בשכונות המוחלשות וכמובן עיצובה התכנוני של העיר, ומעל הכול שמירה על צביונה הייחודי התורני של העיר".
"בכל תפקידיי הרבים השתדלתי לתת מענה אישי ופרטני לכל אזרח בכל נושא, קטן וגדול כאחד, למען אותם אזרחים לכאורה חלשים, אולי אלו שאין להם פה ואולי לא מספיק מקושרים אבל יש להם לב, לב גדול ואוהב, יש להם נשמה גדולה ואישיות נפלאה. השתדלתי להסתכל לאזרח בגובה העיניים, להבין את המועקה שלו, להרגיש את המצוקה שלו, להיכנס לנעליו, לנסות לפתור את הסוגיה שמטרידה אותו לו הייתי אני במקומו, ובעיקר, להסתכל למעלה ולהפנים שאני בסך הכול שליח של הציבור ותפקידי לעשות למענם ולהביא את הפתרון עבורם בכדי להצדיק את הזכות שהקדוש ברוך-הוא נתן לי לסייע לילדים שלו".
"אשתף אתכם במשהו אישי. כאשר מוניתי לממלא-מקום ראש העיר בפתח תקווה מרן רבינו עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, קרא לי. הוא קיבל אותי בחום ובאהבה, בדרכו הייחודית, עם סטירות החיבה הידועות שלו, להן זכיתי פעמים רבות. הוא הזכיר את המשנה באבות על רבן גמליאל, שאמר לתלמידיו: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. אמר לי מר"ן: אל תחשוב שאתה יכול לשכוח את מי ששלח אותך. אתה צריך תמיד לזכור שאתה עבד של הציבור, להיות קשוב לכל אחד, לטפל בבעיה של כל אדם. לא שררה קיבלת היום, אלא עבדות – עבדות שהיא שליחות".
"המילים הללו של מר"ן נצרבו בליבי ומלוות אותי לאורך כל דרכי בפעילותי הציבורית. דלתי תמיד הייתה פתוחה לכל אזרח, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה. טיפלנו בכל בעיה שהגיעה מכל אדם, ללא הבדלי דת או גזע וללא קשר לפתק ההצבעה אותו הם שלשלו בקלפי. עמדנו לצד המסורתיים, הדתיים ושאינם דתיים, החרדים – החרדים הלומדים והחרדים העובדים – הספרדים והאשכנזים, בני התורה ואנשי המקצוע, חיילים ומתנדבים. כולם, כולל כולם".
הוא הזכיר משפחתו הידועה וסיפר: "אבי, שיחיה, עלה לארץ בגיל 14 כילד יתום. גדלנו כילדים בעיר רמלה, העיר בה כיהן מור זקני הקדוש, סידנא בבא חאקי, רבי יצחק אבוחצירא, אחיו הצעיר של הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, כרבה הראשי של העיר. סבא היה סמל של שלום ואחדות, גם בהיותו חבר מועצת הרבנות הראשית ורבם של יהדות צפון אפריקה בישראל. בשנת 1959 הוא היה האדריכל בהרגעת הרוחות במאורעות וואדי סאליב בחיפה, ובהשכנת שלום בין המורדים ומבצעי הפוגרומים בהפגנות האדירות שהתקיימו ברחבי העיר ואשר איימו לפורר את ניצני האחדות המזעריים ששכנו בין האזרחים ובין ראשיה, סכנה עצומה של התפוצצות חברתית, שמדינה צעירה אינה ערוכה להתמודד אתה. רוב המשפחות הללו היו הן משפחות ברוכות ילדים, בני עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה, בו בזמן שאת העולים מאירופה שיכנו באזורים היוקרתיים ביותר, בדירות חדשות ובעבודה מסודרת לאיש ולאישה. ממשלת ישראל וכוחות המשטרה כמעט הרימו ידיים".
"שמעה של פרשה זו הגיעה לאוזניו של סבי ומייד, ללא היסוס, לקח את מקלו ותרמילו ושם פעמיו לכיוון שכונת וואדי סאליב. ההפגנות והאלימות היו בעיצומן. פתאום נראתה באופק קומתו התמירה של סבא, הס הושלך בין המפגינים הניצים. הם פילסו לו את הדרך והוא התייצב במרכז הזירה ונשא דברים חוצבי להבות אש. בחכמה ובזהירות הצליח להרגיע את הרוחות והבטיח להוות גשר בינם לבין גורמי השלטון, וכך היה. הוא לא נח ולא שקט עד שהביא להרגעת הרוחות במדינה. אתה, סבא, הבבא חאקי, אתה הוא המצפן עבורי למאבק עיקש בצמצום פערים ובמתן הזדמנות שווה לכל ילד וילדה בכל יישוב, מרכז ופריפריה כאחד. זה החזון שלי. זו השאיפה שלי".
הוא שיבח את תנועת ש"ס: "ואם יש תנועה בישראל שחרטה על דגלה את צמצום הפערים מול כל רבדי האוכלוסיות השונות – את העזרה לאחר, את הדאגה לחלש, את יצירת ההזדמנות השווה – זו תנועת ש"ס, התנועה החברתית הגדולה בישראל, שנמצאת שם בשביל כולם, כולל כולם, כל הזמן. ויש אדם אחד שעל שמו חקוקה לדורות המהפכה ההיסטורית והבלתי מנוצחת, המהפכה שהרימה את קרנם של יהדות המזרח, המהפכה שסללה את הדרך לרבבות רבבות אחינו הספרדים, המהפכה שהחזירה את העטרה ליושנה – כן, היא החזירה, ולא סתם החזירה, במלוא עוזה ובמלוא הדרה – תראו איפה היינו, ואיפה אנחנו נמצאים היום. לאדם הזה קוראים הרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, ולא לחינם הוצמד לו התואר "המבוגר האחראי". הוא שחולל את אותה מהפכה, הוא שזכה להקים עולה של תורה בארץ ישראל".
הוא הודה לדרעי: "אני רוצה להודות לך על ההזדמנות שנתת לי לשרת את הציבור מהמקום הזה. אתה הוא סמל ומופת עבורנו, ועבורי באופן אישי מאז ימי בחרותי. סמל של מהפכה, סמל של אחריות לאומית, סמל של עשייה וסמל של הצלחה. וכשנכנסתי לכנסת, אמרת לי: ברוך הבא למועדון הכי יוקרתי בכנסת – סיעת ש"ס. אכן, חבריי לסיעה מיומנים, מקצוענים ומסורים, שעובדים באחדות של ממש. אני מודה לכם על קבלת הפנים החמה".
"בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאחיי ולכל משפחתי על התמיכה והעידוד לכל אורך הדרך, ובעיקר על העצה והתבונה בכל צומת ובכל שאלה, בכל עת ובכל שעה. ואחרונים חביבים – אבי מורי רבי ניסים שליט"א ובתם של קדושים, אימי מורתי הרבנית חפציבה שתחיה, המסורים והאהובים, שלא מפסיקים לרגע להתפלל להצלחת בנם. אני נמצא כאן מכוחכם ובזכותכם. תודה רבה לכם", סיים בוסו.
יו"ר ש"ס שר הפנים אריה דרעי, שהתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי בכדי לאפשר את כניסתו של בוסו, עלה לברך אותו ואמר "היהדות המזרחית בישראל חבה חוב אדיר למשפחת אבוחצירא, שבתקופות הקשות ביותר של היהדות המזרחית בישראל, שהיו לצערי הרב בגלל קליטת העלייה, בגלל האופי של הקליטה ואני לא מאשים אף אחד – זו הייתה מדינה חדשה בהתגלמותה שמתמודדת עם מלחמות ועם אויבים – ומצד שני, קליטת עלייה בקנה מידה אדיר, שהכפילה ושלשה וריבעה את עצמה בתקופת זמן מאוד קצרה".
"אבל תבינו מה הרגישו אז, התחושה שהייתה וגם הטעויות שעשו בקליטה, שנלמדו בהמשך הזמן אחר כך – הרצון להפוך את כולם לאיזשהו "תו סגול" תרבותי מסוים, יצרה משבר גדול מאוד. משבר מנהיגותי-רוחני-משפחתי, והתחושה והמודעות העצמית של הציבור המזרחי הגדול הזה הייתה, אפשר לומר, "על הפנים" בצורה מאוד-מאוד קשה. משפחת אבוחצירא, בעיקר הרבנים, בבא סאלי והבבא חאקי, הסבא רבי יצחק, רבי ישראל, הרימו בצורה משמעותית מאוד את קרנה של יהדות המזרח עוד לפני הכוח הפוליטי ועוד לפני כול הדבר הזה בכלל".
"קודם כל, כשראו שיש כאלה מנהיגים רוחניים, שרבנים אשכנזים, גדולי עולם, משחרים לפתחם בנתיבות וברמלה. כשהסבא הקדוש הזה, רבי יצחק, הסתובב בכול הארץ ודאג אצל בן-גוריון ואצל השר שפירא ואצל המפד"ל, ששלטה על המועצות הדתיות ועל הרבנות, לדאוג שבכל עיר ובכול מושב ובכל יישוב ימנו את הרבנים הספרדים שעלו מחוץ-לארץ ונזנחו, ודאג להושיב אותם על כיסא הרבנות כדי לרומם את קרנם. ממש פעולות אדירות לבד, כמו שהוא אמר "במקלו ובתרמילו". לא היו להם עוזרים ולא שמשים ולא מכוניות, הכול במסירות נפש אדירה".
"אז אני רואה בזה סגירת מעגל שהנכד שלהם, יוצא חלציהם, נמצא כאן, בכנסת, ושליח ציבור שממשיך בדרכי המשפחה, בדרכי אבותם, וממשיך לשרת את הציבור. לכן זה חשוב מאוד. אני מברך את אוריאל שהוכיח את עצמו. זה לא חבר כנסת שצריך להוכיח את עצמו. הוא הוכיח את עצמו בפעילות בפתח תקווה במשך שנים ארוכות".
"זה תענוג היה כל פעם שסיירתי בעיר, ובאתי לשם וראיתי, אם זה במטה בחירות או אם זה סתם בכנסים אחרים, את כל המגוון של האוכלוסייה שנמצאת שם, מכל העדות, חילוניים ודתיים, אשכנזים וספרדים, ומעדות אתיופיה, מכל המקומות. הוא ידע לגוון, האישיות שלו, כמה שהוא נראה בחור צעיר, כל כך היה מגנט לכל – אהבו אותו, כולם אוהבים אותו, גם אלה שאולי לא מזדהים לגמרי אידיאולוגית עם דרכי התנועה, במידה כזו או אחרת, עם כיפה שקופה או דברים אחרים, אבל הם ידעו להתחבר לאוריאל. אנחנו בשביל אוריאל, והוא ידע לחבר את כל האוכלוסייה הזאת בצורה יוצאת מן הכלל".
"והתוצאות של הבחירות בפתח תקווה מראות, בעיקר בבחירות לרשויות המקומיות, איך הוא הצליח לאחד קבוצות אדירות ולהביא אותם ולתמוך. ואני מאוד שמח שהוא הוכיח את עצמו. וש"ס, אני גאה להיות יושב-ראש בתקופה הזו, שהיא נותנת – אנחנו נותנים קריאת כיוון לכל הצעירים בארץ, יש לכם למה לצפות ויש לכם לאן להתקדם. המבחן הוא אחד, מי שמצליח במעשים ומוכיח את עצמו בעשייה ציבורית לציבור, מי שקשוב לציבור, מי שהופך את עצמו ללשכה לפניות הציבור ונענה לכולם ומצליח בזה, הוא נמצא אצלנו".
"ואנחנו היום – גיוון הסיעה שלנו, התנועה שלנו, יש מצד אחד את המשמר הוותיק עם המשמר החדש, שאנחנו פחות או יותר מחצית-מחצית, וזה גיוון יוצא מן הכלל. הוותיקים יותר מדריכים את הצעירים, הצעירים מכניסים מרץ למבוגרים וככה זה עובד בצורה – באמת שככה ימשיך. ברוך השם, יש לנו צעירים יוצאים מן הכלל, אתם מכירים אותם, לא אמנה את שמותיהם בכנסת. ואני גאה להיות היושב-ראש של סיעה כזו, של תנועה כזו".
"וכפי שאמרתי לאוריאל, אני אומר עכשיו, נכנסת באמת למועדון מאוד-מאוד מיוחד – אני לא אמרתי יוקרתי, אמרתי מאוד מיוחד – שאף אחד עוד לא הצליח להכניס שם פירוד, עובדים במסירות גדולה. אחד מהתפקידים הקשים ביותר שלי כשאני צריך לחלק תפקידים בתוך הסיעה, אם זה יושבי-ראש ועדות או סגן יושב-ראש כנסת או כל מיני תפקידים, סגני שרים, המריבה היחידה שיש לי עם החברים שלי זה שכל אחד אומר: תיתן לשני, הוא יותר ותיק, יותר מגיע לו, הוא יותר זה. אני צריך בסוף להכריע ולהגיד – ממש פשוטו כמשמעו. עוד לא קרה לי מקרה שבא מישהו ואמר: לי מגיע, אני יותר ותיק, למה נתת לי פחות? ממש. ואני מדבר איתכם על דברים אמיתיים".
"מה נשאר לי? לאחל לך, אוריאל, בהצלחה גדולה מאוד. שתצליח בעזרת השם, שתמשיך לקדש שם שמיים, שתמשיך להיות אהוב על כולם, תמשיך לשרת את כל הציבור. להמשיך כפי כל מה שאמרת התוכניות שלך, להמשיך להיות שליח נאמן של עם ישראל, לשרת את כולם בכישרון, במסירות ובאהבה ובהצלחה גדולה", דברי דרעי.
