הלכה א'
מצות תפילין היא מצוה יקרה מאוד, שכל התורה הוקשה לתפילין, שנאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך'. ומי שאינו מניח תפילין, הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. ומי שמניח תפילין פסולין, לא בלבד שאינו מקיים את המצוה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה, שהוא עון גדול.
קרא עוד:
[postim]
ולכן ידקדק לקנות תפילין, מסופר מומחה וירא שמים, וכן רצועות יקנה מאיש נאמן, שהוא בטוח שנתעבדו לשמה, מעורות טהורות, ובעונותינו הרבים רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממי שהוא, לפי שמוכרים בזול, והם פסולים. וכל ירא שמים יתן אל לבו, אם על מלבושיו וכליו, הוא מהדר שיהיו כתיקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שמו, שלא יצמצם ויחוס על הכסף, אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים, אף שמחירם רב, וישגיח עליהם שיהיו מתוקנין ושחורים, הבתים והרצועות. ויש למשוח הרצועות תדיר בשומן שיהיו שחורים, (ולא ימשחם בשמן דג טמא).
אם נתקלקלו התפילין, אפילו רק במקצת או שנפסקו התפירות, יעשה מיד שאלת חכם אם הם כשרים, וביותר יש לדקדק על הפינות, ובפרט בשל ראש שהוא שכיח מאוד שמשתחקות ונעשו שם נקבים ונפסלו. וכן שכיח מאד שמחמת שנתיישנו התפילין, נפרד קצת מהעור העליון של ראש ונפסל, וצריכים להשגיח על כל זה במאוד.
הלכה ב'
כל הזהיר במצות תפילין לנהוג בהם קדושה, שלא לדבר בהם דברי הבלים ושיחת חולין, מאריך ימים, ומובטח שהוא בן עולם הבא, שנאמר 'ה' עליהם (שנושאין עליהם שם ה' בתפילין) יחיו, ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני',
"תפילין" הוא לשון פלילה והוכחה (ולכן הלמ"ד דגושה, למלאות חסרון השניה) כי התפילין הן עדות והוכחה, שהשכינה שורה עלינו, כמו שאמר הכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' וגו', ודרשו רבותינו זכרונים לברכה אלו תפילין שבראש, שיש בה "שי"ן" מהשם ש-ד-י, ולכן אין לכסות תפילין של ראש לגמרי עם הטלית.
זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו. אחר שלבש את הטלית, מניח את התפילין. והא דמקדימים את הציצית לתפילין, משום דמצות ציצית תדירא יותר, שנוהגת בין בחול, בין בשבת ויום טוב, ומצות תפילין אינה נוהגת אלא בחול, וקימא לן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ואם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בטלית, משום דאין מעבירין על המצות, דכתיב ושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה.
