הלכה א'
כתיב 'והיה לאות על ידכה' (בפ' והיה כי יביאך) מדכתיב ידכה בה"א דרשו רבותינו זכרונם לברכה דהיינו 'יד כהה' וזו שמאל, שהיה תשה וכהה, ויניחה שם במקום שהבשר הוא גבוה, שנאמר 'ושמתם את דברי אלה על לבבכם' שתהא שימה כנגד הלב. ולכן יניחה שמה ויטה אותה מעט, לצד הגוף שכשיכוף הזרוע למטה, תהיה כנגד לבו.
קרא עוד:
[postim]
והא דכתיב בתפילין של ראש בין עיניך קבלו רבותינו זכרונם לברכה שאין זאת בין עיניך ממש, אלא כנגד בין עיניך, ומקומה היא ממקום שהשערות מתחילים לצמוח, ונמשך מקומה למעלה עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שקצה התיתורא שלמטה, לא תהא למטה ממקום התחלת צמיחת השערות, וקצה המעברתא, לא תהא למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס. וצריך ליזהר מאד שתהא מונחת במקום הראוי. ואם מניח אפילו מקצתה על המצח במקום שאין שערות גדלות, או אפילו הניחה כולה במקום שיער אלא שהוא מן הצד ולא כנגד בין העיניים, לא עשה את המצווה ובירך לבטלה.
והקשר יהא מונח כנגדו מאחורי הראש למעלה בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת במקום שיער, שהוא כנגד הפנים ולא יטה לכאן או לכאן וצריכה שתהא מהודקת בראשו, והנה כשהבית עם המעברתא רחבים קשה שתהא מהודקת כראוי, וצריכים ליזהר בזה מאד.
הלכה ב'
מניחים את התפילין מעומד, לא ינער את התפילין מן התיק משום ביזוי מצווה, אלא יקחם בידו.
מניח תחלה של יד, וקודם שמהדק את הקשר, מברך להניח תפילין, (הה"א בקמץ והלמ"ד של תפילין דגושה). ומהדק את הקשר ועושה ז' כריכות על ידו, ואחר כך מניח תיכף של ראש, וקודם שמהדקה על ראשו, מברך על מצות תפילין (הוא"ו בפתח). ומהדקה על ראשו ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והטעם שצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הוא מפני שיש קצת ספק בברכה זאת, ומפני שיש ספק בברכה זאת, לכן יש גם כן ספק אם השומע יענה אמן או לא, על כן נראה כי טוב לברך ברכה זאת בלחש. לאחר שהניח של ראש, עושה ברצועה של יד ג' כריכות על האצבע האמצעי, א' בפרק האמצעי, וב' בפרק התחתון.
אפילו אם אירע לו שהוציא מן הכיס של ראש תחלה, צריך להעביר על המצוה ויניחה מתוך ידו, ויכסה אותה באיזה דבר, ויניח תחלה של יד, דכיון שהקדמת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך', לפיכך אין משגיחים על העברת המצוה בזה.
