הלכה א'
תפילין צריכים גוף נקי, וצריכים ליזהר שלא להפיח בהם. חולה מעיים אפילו אין לו צער פטור מן התפילין, מפני שאינו יכול לשמור את עצמו בנקיות כראוי. ואם נראה לו שיכול להיות בגוף נקי בשעת קריאת שמע ותפלת שמונה עשרה, יניחם אז, אבל שאר חולה, אם מצטער בחוליו, ואין דעתו מיושבת עליו מפני צערו פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהן, ואם לאו חייב.
קרא עוד:
[postim]
קטן היודע לשמור תפילין שלא יפיח בהם, ושלא יישן בהם, אביו חייב לקנות לו תפילין שיניחם. ועכשיו נתפשט המנהג שמתחיל הקטן להניח תפילין, ב' או ג' חדשים קודם שנעשה בן שלש עשרה שנה.
הלכה ב'
בענין הנחת תפילין בחול המועד, יש מחלוקת הפוסקים וחילוקי מנהגים. יש מקומות שאוחזים כדעת הפוסקים שלא להניחן, ויש מקומות נוהגים כדעת הפוסקים להניחן, אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת, כמו בשאר ימות השנה, ויש נוהגים להניחם בלא ברכות, ויש לו לכוין, שאם חול המועד לאו זמן תפילין, תהיינה כרצועות בעלמא, ואף על פי שאינו מברך, מכל מקום אסור להפסיק בין של יד לשל ראש. אך לקדיש ולקדושה יפסיק, וצריכים ליזהר שהמתפללים בבית כנסת אחד לא יהיו קצת מניחים וקצת אין מניחים (כן נראה, דבזה ודאי איכא משום 'לא תתגודדו').
תפילין שהוחזקו בכשרות, מן הדין כל זמן שהבית שלם גם הפרשיות הרי הן בחזקתן ואינן צריכים בדיקה, ומכל מקום נכון לבדקן, מפני שלפעמים מתקלקלים מן הזיעה, ואם אינו מניח אותן אלא לפרקים צריכים בדיקה ב' פעמים בכל שבע שנים, כי יש לחוש שמא נתעפשו וכן אם נקרע הבית, צריכים גם הפרשיות בדיקה, וכן אם נשרו במים. ומכל מקום אם אין לו מי שיודע לבדקם ולחזור לתפרן, יניחן כך בלא בדיקה, שלא יתבטל ממצות תפילין, אבל לא יברך עליהם.
