הלכה א'
ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הציבור, דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", אימתי "עת רצון" בשעה שהציבור מתפללין. וכתיב: "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך". ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילה של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים, דכתיב: "הן א-ל כביר (פירוש רבים) לא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי".
קרא עוד:
[postim]
ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ארבעה מילין מקום שמתפללין בציבור. אם יוכל לבוא שמה מבעוד יום, שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה, צריך לילך ארבעה מילין לפניו כדי שיתפלל בציבור, ומכל שכן שלא לילך ממקום שמתפללין שם בציבור, אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד יום.
מצווה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש, שהם מקומות מקודשים. ואפילו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין, מכל מקום מצווה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשים.
ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה, אף על פי שיש בעירו גם בית הכנסת. אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת, שיש בה רוב עם, וברב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שני בתי כנסיות, ילך להרחוק, שיהיה לו שכר פסיעות.
הלכה ב'
אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת, או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזת פתחי", וכתיב בתריה: "כי מוצאי מצא חיים".
יש לו לאדם לקבוע לו בית הכנסת או בית המדרש, שיתפלל שם בקביעות. וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפילתו, וכל תוך ארבע אמות כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיהו המלך, דכתיב: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" וגו'. ולא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו, יקבע לו גם כן מקום, שלא יבלבלוהו בני ביתו.
מצווה לרוץ כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצוות, שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", וכתיב: "דרך מצותיך ארוץ". ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצווה.
אבל בתוך בית הכנסת ובתוך בית המדרש אסור לרוץ. ובבואו לפני הפתח, ישהה מעט, שלא יכנס בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו. ויאמר הפסוק: "ואני ברוב חסדך" וגו', שהוא כמו נטילת רשות, ואחר יכנס. וילך באימה וביראה, כהולך לפני מלך.
בקהילות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצווה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו, וילך כך לבית הכנסת. ובמקום שדרים בין האומות, או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין.
