הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסאדילקאב זיע"א בעל 'דגל מחנה אפרים' | י"ז אייר תק"ס
• תולדותיהן של צדיקים •
אורו של רבינו הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסאדילקאב זיע"א הפציע בשנת תק"ב וי"א בשנת תק"ח, לאביו הרה"ק רבי יחיאל מיכל אשכנזי זיע"א, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת אדל ע"ה בת מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זיע"א, אשר אמרו עליהם שזכו לב' בנים אשר רבינו הוא מ'סטרא דחסד', ואחיו הרה"ק הרבי ר' ברוך זיע"א הוא מ'סטרא דגבורה'.
רבינו קנה חכמה מזקינו הבעש"ט הק' אשר הרבה להשתעשע עם נכדו, והרבה קנה ממנו ונחרט בזכרונו על אף גילו הצעיר.
לאחר פטירת הבעש"ט הק' זיע"א הלך רבינו לממשיך דרכו המגיד ממעזריטש זיע"א ואל הרה"ק בעל ה'תולדות יעקב יוסף' זיע"א.
רבינו כיהן כמגיד מישרים בק"ק סאדילקאב ובשנת תקמ"ח שב לעיר הולדתו מעזיבוז.
ויאסף אל עמיו ביום י"ז לחודש אייר שנת תק"ס, ומנו"כ במעזיבוז באהל של זקינו מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זיע"א.
♦ ♦ ♦
היו לו לרבינו כתבים מזקינו הבעש"ט הק' זיע"א שהיו מכתבים יקרי ערך וחשובים מאד, ופעם נצרך לנסוע לחתונה של אחד מצאצאיו ופקד על איש בשם ר' לייבוש שלא יצא מן הבית ואף לא ילך להתפלל בביהכנ"ס, וישכב על מטתו אך לא יזיז שם שום דבר עד שיחזור מנסיעתו, כשהניח לשכב על מיטתו הרגיש שהיה דבר קשה למראשותיו וראה שהיה שם כתבים אך לא הזיזם ממקומם ולא יצא מן הבית אף לא בשבת לילך להתפלל כמו שציווה עליו רבינו, כשחזר רבינו מנסיעתו יצאו כולם לקבל את פניו ורץ גם האיש לקראתו ובתוך כמה רגעים חזר ביחד עם רבינו לבית, מיד כשנכנס לבית ניגש רבינו למיטתו ושאל איה הכתבים, ענה האיש שלא לקחם, והתחיל רבינו לצעוק מאד הלא הם היו כתבים יקרים מאד. ובין הכתבים שנעלמו היה כתב אחד של הבעש"ט שהתווכח בעסק דין עם רב גדול אחד ואמר שיביאו לו קלף חלק מן ג' אצבעות על ג' אצבעות והביאו לו והניח הבעש"ט הק' את ראשו עליו ואח"כ הוציאו והראה עליו שיש עליו הפס"ד חתימת מיכאל המלאך.
גירסא אחרת להנ"ל: סיפר הר' ליב מלעטיטשוב שהיה המלמד של רבינו בילדותו, שפעם ישב אצל הבעש"ט הק' זיע"א ואמר לו הבעש"ט אם תרצה אראה לך דבר, אמר לו הן, צוה לו הבעש"ט להביא לו חתיכת קלף חלק, והניח את הקלף תחת המפה אשר על השלחן, והשתומם כשעה חדא, והוציא את הקלף מתחת המפה, ונמצא כתוב עליה אני מט"ט שר הפנים, ונתן את הקלף במתנה לרבינו, וצוה לו שישמור אותו היטב בתכלית השימור, והיה הקלוף שמור אצלו. ובעת שהיה הר' ליב מלמד אצלו נאבד הקלף, ובאותו שעה התחיל לכאוב לו השינים.
וי"א אשר פ"א הגיעו המתנגדים אל הבעש"ט הק' והוכיחהו שסוכתו פסולה, והתווכח עמם רבות בהלכה, ואחר שהתעקשו להתנצח, הניח הבעש"ט הק' ראשו על ידו ואחר כמה רגעים הוציא משם פיסת קלף וכתוב בה "הסוכה כשרה, נאום מט"ט שר הפנים". ופיתקא זו נפלה בירושת רבינו והרבה לפעול עם זה ניסים גלוים, עד אשר סבר שאי"ז ניחא וביקש שהקלף יעלם וכך הווה.
♦ ♦ ♦
בבית רבינו שררה עניות ודחקות נוראה ופעם הלכה זוגתו לקנות עבורו פת כדי שיהיה לו להשביע מעט את גופו הק', ולא היה לה ג' פרוטות לשלם למוכרת, ולקחה ממנה לחמניה בהקפה ואשה אחת נתנה לה ערבות עליה, אח"כ התיישבה המוכרת שאינה רוצה הערבות של האשה הזאת, והלכה לבית רבינו וחטפה הלחמניה מעל השלחן, והוא כבר נטל ידים ולא היה לו על מה לבצוע.
♦ ♦ ♦
בבית הרה"ק רבי לייב שרה'ס זיע"א התגורר יתום אשר רבי לייב חיבבו עד לאחת, ומרוב אהבתו הי' מגישו לפני העמוד בתפילות השבתות ויו"ט. והנה כאשר יצא טיבם של הני תרי צנתרי דדהבא האחים הקדושים ה"ה רבינו ואחיו הק' הרר"ב זי"ע נעמדו פ"א החסידים אצל ביהמ"ד של רבי לייב שרה'ס ושחו בהערצה אודות שני 'נכדים' אלו של הבעש"ט ועל שגב קדושתם, ואותו יתום שמע את דבריהם והחל פותח את פיו בדברי רהב וליצנות אודות אלו הקדושים, והחסידים חששו למחות בו מחמת שידעו את אהבתו של רבם אליו, והנה אותו יתום לא התקררה רוחו עד אשר גם לפני רבי לייב אזר עוז ופתח את פיו נגד האחים הקדושים שהנהיגו עצמם ברבנות. רבי לייב שתק ולא השיב מאומה. אולם באותם ימים כאשר חל ליל ראש השנה שלח רבי לייב חזן אחר לפני העמוד ולא את אותו יתום. וכך הי' בתפילות למחרת, עד אשר הבין הלה שחרה לרבו על אשר דיבר נגד הצדיקים האלו. ונכנס לפניו בבכי', אמר לו רבי לייב הנה אנכי גידלתיך וטיפחתיך כבני ממש ואהבתי אותך כבבת עיני, אך עתה מלאך לבך להתל באחים הקדושים המעולפים בספירים, אשר אני מעיד עליהם כי מה שנאמר בזוה"ק נוטרי הברית הכוונה עליהם ושכמותם ועל כן אין ביני ובינך שום התקשרות עוד עד עולם, ולא עזרו לו כל נסיונותיו לרצותו, אף שהלך הלה וביקש מחילה מרבינו ואחיו הרר"ב זיע"א, לא רצה הרה"ק זיע"א להכירו יותר.
♦ ♦ ♦
הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנאב זיע"א חשקה נפשו מאד ליסע אל רבינו, והנה כאשר הגיע הי' רבינו עסוק בנטילת צפרנים, וכאשר אמר לו המשמש שהרר"מ רוצה ליכנס אמר לו רבינו שאינו רוצה לראות את כל בני אותו המקום בו התגורר הרמ"מ אמנם המשמש התחכם והכניסו. כאשר נכנס שאלו רבינו, האם הנך תלמידו של הרבי ר' אלימלך, האם ראית אצלו דבר מופת, השיב הרר"מ שיכול להעיד שראה אצלו כי יש גיד מאחורי האוזן אשר אינו מתפחד רק מיום המיתה בשעת הגסיסה, ואילו אצל הרר"א ראה בכל שמו"ע את אותו גיד נרעש ונפחד. כאשר שמע רבינו זאת הסתובב ואמ"ל בשמחה ובחיבה, 'דער פוילישער קוקט גוט'.
♦ ♦ ♦
הרה"ק הרבי ר' זושא זיע"א היה מבוגר מרבינו בכשלושים שנה, ועכ"ז הזכיר את עצמו לפני רבינו בפתקא ופדיון בהכנעה גמורה, כאחד מן החסידים.
♦ ♦ ♦
• זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל •
(מקורות: דגל מחנה אפרים, משכנותיך ישראל, כתבי ר"י שו"ב, בוצינא דנהורא, גבורת ארי, צנתרות הזהב, שו"ת אמרי דוד)
המאמר מתוך הגליון 'אור מופלא' שיו"ל מדי שבת בשבתו ע"י 'מכון נהורא'
להורדת הגליון לחץ כאן: אור מופלא גליון כ"ח אחרי קדושים תשפ"א
להורדת הגליון השבועי לחץ כאן: אור מופלא גליון כ"ט פרשת אמור תשפ"א
להצטרפות לקבלת הגליון בדוא"ל: [email protected]
