בעולם היהודי מציינים הלילה (מוצ"ש) ומחר את צום תשעה באב ה'תשפ"א – 1953 שנה לחורבן בית המקדש, המוני יהודים מכל רחבי העולם יענו את נפשם החל מהערב בחמישה עינויים, ישבו על הארץ, יקראו את מגילת איכה בה מתואר הצרות הרבות שמטו על כלל ישראל בימי החורבן, ויאמרו את סדר ה'קינות' הנהוגים בכל קהילה וקהילה.
צום תשעה באב הינו שיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים שהחלה בשבעה עשר בתמוז. בתענית, החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש, נתאבל גם על האסונות השונים שפקדו את העם היהודי לאורך הדורות.
במשנה במסכת תענית (פרק ד', משנה ו') נכתב: "חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב… בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".
לאורך ההיסטוריה היהודית התרחשו אירועים טרגיים רבים בתשעה באב. בין האירועים המאוחרים שהתרחשו: גירוש יהודי אנגליה – בט' באב ה'ן' אז הורה אדוארד הראשון מלך אנגליה לגרש את כל היהודים מארצו ואלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג.
בי' באב ה'ס"ו התרחש גירוש צרפת הגדול כשפיליפ הרביעי גזר על כל היהודים לעזוב את צרפת בתוך חודש. גם גירוש ספרד אירע בליל ח' באב ה'רנ"ב, תאריך בו הסתיימו ארבעת החודשים שניתנו ליהודים כדי לעזוב את ספרד.
בתקופה זאת התרחשו גם גירושי יהודים בשואה – בב' באב ה'תש"ב כלא משטר וישי 13,000 מיהודי פריז בתנאים איומים, ובז' באב גירשם למחנות ריכוז. בח' באב באותה שנה החלה האקציה הגדולה מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.
העולם היהודי כולו יקדיש את היום הגדול הזה, יום צום תשעה באב, לתפילה ותחנונים לבורא כל העולמים שיחיש את ביאת משיח צדקנו, שיאמר לצרותינו די, שירפא את חולי עמו ישראל, וימנע משחית מעמו, ברוחניות ובגשמיות.
