שלג מה מקורו דין או רחמים?
מצד אחד כתוב בתהילים "אש וברד שלג וקיטור" משמע שהשלג הוא דין,
מצד שני בפרק שלפניו כתוב שבחי ירושלים את ה' הללי אלוקיך ציון כי חיזק בריחי שעריך וכו' "הנותן שלג הצמר" משמע דשלג הוא רחמים, שהרי הוא אחד הסיבות ל'שבחי ירושלים', וכן מלשון הנותן שלג הכצמר שהוא מגיע מנתינה וכן דהוא כצמר משמע לכאורה שהוא רחמים.
בספר מי השילוח (דף נג ע"ב) כתב: "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים. ומצינו שכתיב (ישעיה א',י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ומזה נראה שעיקר השבח הוא שלג, אך הענין בזה כי שלג איתא בזוה"ק (בראשית ו':) ביום השלג ביומא דגרמו חובין ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה ועל דא כתיב לא תירא לביתה משלג דא דינא עילאה אמאי בגין דכל ביתה לבוש שנים. והיינו ששלג רומז ליראה וכמו שמצינו בפרקי דר"א (פרק ג') ששלג היה קודם שנברא הארץ והיינו בלא ישוב ולכן איתא בגמ' (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כשלג ילבינו, כי שנים רומז על תקופות וסדר, והיינו אם יהיה קטרוג חס ושלום וידמה שהאדם עשה חטא בזדון ובתקופות, אז יאיר השי"ת שזה המעשה לא היה רק מתוך יראת השי"ת וזה כשלג ילבינו, אבל במקום שיתגבר יראה על האדם עד שאין בכוחו לסבול יאיר לו השי"ת תקופות. וכן לענין גמול מעשים טובים אין כל כך שילום שכר לעושה בלי סדר ותקופות, אבל מעשה הנעשה בכוונה ובסדר ובתקופות ובישוב הדעת אז יש להמעשה שילום שכר, וזה לא תירא לביתה משלג מכל כך דינים, כי כל ביתה לבוש שנים ולכן מסיים מרבדים עשתה לה, שיציעו להם מאמרי השי"ת כמו מרבדים ואמר כפור כאפר יפזר שהוא כשעיר המשתלח שהיה מתפרק אברים אברים לחזוק דעתם שלא יתבטלו מחמת היראה עצומה רק יאיר להם תקופות".
ובספר פנים יפות (דברים פרק יב פסוק ה) כתב:
"ואמר הנותן שלג כצמר הוא רמז שהקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל כשלג, כמשאחז"ל [שבת פו.] מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, שנאמר [ישעיה א, יח] אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואמר אף בזמן הגלות הקב"ה מלבין עונותיהם כשלג וכצמר שהוא לשון של זהורית"
.והרמח"ל -במאמר הגאולה (עמ' נג) כתב:
"עתה אומר לך זה הסוד כאשר אוכל כי סתום וחתום הוא. והאמת כי כח היחוד העליון הוא המגין עליו, "ובניהו בן יהוידע איש חי" מפני היחודים החזקים שהיה עושה, וכח היחוד העליון עמד עליו, והגבירו, עד שהכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. ואפרש לך זה הענין היטב, כי בכח מעשיו הגדולים והחזקים ירד והכה את הארי הרע – הוא 'הארי הטורף' ושואג, בהיותו מתחבר אל 'הבור הריק' שהיא בת זוגו הטמאה, שם הכה אותו ושם הכריעו ביום השלג, ביום תוקף הדין הגדול.
"ואומר לך איך השלג מורה דין. והאמת שאנו אומרים 'בהרת עזה כשלג', וסוד הדבר הוא, כי הלא השלג היא לבנה ומן החסד הוא הלובן, אמנם בהיותה קפואה ועומדת מורה שנתגבר בה הדין, כי מים הם נגרים ואינם מתעכבים. ונמצא, שבהיות השלג הזאת לבנה ואף עם זאת היא קרושה, נודע שכח הדין נתקשה מאד עד שגבר על החסד ולא נכנע תחתיו, ועם כל זה ודאי שאם לא היה בה אפילו זה הכח של החסד כבר היה העולם חרב מפניה. והנה בניהו בן יהוידע – גם ביום כזה יכול להכות את הארי כאשר זכרתי אין זה אלא כח ותוקף גדול, כי איש חי הוא ורב פעלים.
ועתה תדע שהכל צריך לעולם ואין לך שום דבר לבטלה. כי הגשם והשלג – לשניהם יש פעולה בפני עצמה, והארץ צריכה לשניהם. והגשם הם מים הזכרים, והשלג הם מים הנקבות, על כן כתוב "לשלג יאמר הוה ארץ" כי במדרגת הארץ היא עומדת. אבל גשם מן הזכר, ועל כן קראו לה רְבִיעָה שהיא רוֹבֵעָ את האדמה, וזה סוד הפסוק "וגשם מטר וגשם מטרות עוזו", והבן".
סגולת הזכרון ע"י השלג
יישר כח! מחכים!