הרוצחים הליברלים זוכים לתמיכה עולמית

העולם הצבוע הציג את נשיא סוריה חאפז אל אסאד כרב טבחים על שהרג את המורדים שפגעו והרגו בחיילי סוריה. אותו עולם מתייצב עתה לצידם של הרודנים המצריים שטובחים בהמוני מפגינים חסרי נשק בקהיר. האחים המוסלמים, הוכיחו כי גם הם חיים על חרבם. הם הרגו 25 חיילים מצרים בסיני ומעגל הדמים במצרים הולך ומתרחב. יש כבר תירוץ למישטר הצבאי "הליברלי" במצרים להרוג עוד אלפי מאמינים. איפה העולם הנאור? הוא שותק כדג קר. עולם כמנהגו השתקני נוהג.

קרא עוד:

[postim]

הצביעות הגדולה ביותר היא של ארצות הברית הדורשת ממדינת ישראל לשחרר מחבלים. אובאמה עדיין לא החליט אם במצרים היתה הפיכה צבאית או אולי התקיימו שם בחירות בפיקוח בינלאומי שהכתיר את הגנרל אל סיסי החילוני במקום את הנשיא מורסי האסלאמי. כל המושגים של חילונים ודתיים במצרים אינם ברורים. אין שם כמעט חילונים. אבל ליברליזם מצרי כמו ליברליזם בכלל, הוא הגדרה של צביעות ואכזריות עטופים במחלצות דמים מכופתרות. כולנו זוכרים שהנאצים היו מאד דמוקרטים ונבחרו ברוב דמוקרטי.

העולם המערבי עדיין לא החליט האם הטבח של אלפי מאמינים מוסלמים בקהיר, שוה להרג מוסלמים לובים בידי קאדאפי, שזכה למות כלבים ברחוב, מצד האמריקאים ועוזריהם. הם עדיין לא יודעים לומר מה ההבדל בין אל סיסי המצרי החילוני לאסאד הסורי החילוני. איך קובעים "אנשי המוסר הליברלי", מי האיש אשר דמו מותר בגלל היותו דתי. הבג"צ המצרי הספיק כבר לשנות את דעתו בשאלה אם מובארק הוא רוצח הנידון למוות. הרי גם הוא ליברל הראוי לצאת לחפשי. האם מורסי הוא הנשיא הנבחר או שיוצא להורג בקרוב. הם מחכים לפסיקת בג"צ. גם הבג"צ שלהם פועל לפי "כללי המשפט". הליברלים עוד לא החליטו האם מותר לליברל המוני אנשים בלתי ליברלים.

כל השאלות הללו, נועדו לפקוח את עינינו ולראות את התשובה הברורה. "רק אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני", כבר אמר אבי האומה אברהם אבינו ראש למאמינים. העולם ליברלי היה ונשאר צבוע ואכזר כפי שהיה לפני שבעים שנה. היו שנים בהם נראה המערב כ"עולם חדש" שהפיק את לקחי מלחמת העולם. לעומתו העולם הסובייטי לא השתנה במאומה. היום קשה למצא הבדל גדול בין הרצחנות הרוסית מחד והאיסלאמית מאידך בצ'צ'ניה ובאפגניסטאן, לבין הרצחנות החילונית בסוריה ובמצרים. הצד השוה שבהם, ששקר הדמוקרטיה וכזב הליברליזם, התגלה במלא צביעותו. כשנוח ל"ליברלים" הם תומכים ברוצחים. כשלא נוח להם הם מאד דואגים ל"מוסר האנושי". הוי אומר אין מוסר אנושי. כל בן אנוש קובע מוסר אחר לפי צרכיו ולפי כוח להשחית. יש רק "מוסר אלוקי" בעולם ואת זה יש רק בתורה ובנביאים ובחז"ל ואצל מי שהולך בדרך אבות.

במה שנוגע לישוב היהודי בארץ ישראל, בוודאי שטוב שהאויבים שלנו עסוקים בעצמם ולא יכולים להתארגן למלחמה נגדנו. אנו עדים לקיום הנבואה שנראתה רחוקה מאד רק לפני שנתיים, כאשר שמונים מליון המצרים חיו תחת שלטון הכי חזק באזור הזה. כבר מאה שנים שאיש לא ירים את ידו ואת רגלו במצרים, נגד שלטון העריצים. והנה אנו רואים בפשטות איך מתקיים באויבנו הכתוב: "וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו איש ברעהו וכו' וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם וכו" (ישעי' יט) מי יתן שכל אויבנו מסביב וגם אויבינו מבית יהיו עסוקים בעצמם ולא יוכלו להרע לעם ישראל בארץ הקודש.

הצביעות העולמית לא פוסחת על התקשורת השלטת בדעת הקהל הישראלית. בני התרבות המערבית מקבלים במלא הרצינות את הזכות "הדמוקרטית" של מישטר ליברלי חילוני במצרים, להרוג אלפי מאמינים מוסלמים. כל שיעורי האזרחות שלמדו בחינוך הממלכתי, על הדמוקרטיה המחייבת הנהגת שלטון הרוב וקבלת הכרעות הרוב תוך שמירת על זכויות המיעוט, נשכחו מהם ברגע. הבחירות הדמוקרטיות הראשונות זה מאה שנים הוכיחו במספרים מוחלטים, שהרוב המוחלט במצרים הם מוסלמים דתיים סאלאפים או סונים. שלטונו הדתי של מורסי ששלט שנה שלימה לא שלל את זכויות המיעוטים, יותר מאשר מדינת ישראל שוללת את זכויות המיעוטים שלה. למרות הכל זה לא מונע מ"הדמוקרטים" הצבועים במדינה כמו באמריקה הצבועה, להצדיק את המהפכה הצבאית במצרים.

אם התמיכה הישראלית בצבא המצרי נובעת מתוך אינטרס בטחוני ישראלי, אין בכך שום בעיה. זכותה של מדינה לומר: לא מענינת אותי הדמוקרטיה אצל השכנים ואינני ממונה על המוסר האנושי ולא הליברלי. האחים המוסלמים הם אויבינו ואל סיסי הוא ידידינו ולכן אנו תומכים בו, אין בכך שום בעיה. איננו צריכים להיות שוטרי המוסר הליברלי במזרח התיכון. גם במקרה זה היה עדיף לשתוק ולהציג לפחות כלפי חוץ, שמדינת ישראל לא מתערבת במדינות שכנות. אבל במקום זאת הם יוצאים לכל העולם להגן על הרוצחים "הליברלים" מתוך הזדהות עם החילונים נגד הדתיים המוסלמים. איבת הדת בהגמוניה החילונית השלטת, דוחה את כל ה"ערכים" הליברלים וזכויות האדם. אותם אנשים הדורשים מן הצבא הישראלי ליישם כלפי הפלשתינים זכויות אדם, מצדיקים את המהפכה הצבאית האכזרית במצרים. זאת הסכנה הגדולה של דעת הקהל המעוצבת בידי אויבי האמונה בכלל, ולא משנה להם אם זו אמונה מוסלמית או להבדיל יהודית. בעיניהם האמונה היהודית מסוכנת למדינה "הנאורה", לא פחות ואף יותר מן האמונה האיסלאמית.

האבסורד גדול יותר כאשר ברור לכל היודע מה קורה במצרים, שהליבלרים המצרים ובראשם הסופרים והאמנים ושוחרי התרבות, שונאים את היהודים ומדינת ישראל שנאת מוות. איבתם לא פחותה ובכל שנות "השלום" עם מצרים, הם ניצבו בראש המערכה נגד מדינת ישראל. למרות הכל ההגמוניה התקשורתית מציפה את ההמון הישראלי באמונה טפלה שעדיפים ליברלים רוצחים העושים מעשי טבח במסגדים, מאשר נשיא מתון יחסית כמוחמד מורסי המודח.

אנו לא בוכים על אלה ולא על אלה. אנו בוחנים את מה שקורה במצרים לפי קריטוריון אחד: "מה טוב ליהודים". זה נשמע מאד לא ליברלי, אבל זכותנו לבוז לצבועים שתומכים ברוצחים ליברלים. אם אל סיסי אכן טוב יותר ליהודים, אין לנו שום בעיה שהוא נלחם באויבנו המשותף. ואם מורסי היה טוב יותר ליהודים, אין לנו בעיה אתו. אם שניהם אויבים, שיצליחו שניהם ויהיו עסוקים בעצמם. אבל אנו חייבים ללמוד לקח מן היחס "הליברלי" למעשי הטבח במצרים.

ישנם יהודים תמימים בקרבנו, שחושבים שכאשר יהיה רוב דתי חרדי במדינת ישראל, המישטר החילוני יכבד את החלטות הרוב הדמוקרטי ולא יחולל מהפכה נגד המישטר היהודי שנבחר ברוב חוקי. זאת טעות שטועים בה הציונים הדתיים. לכן הם תמיד הטיפו להשתלב בצבא ובהגמוניה, מתוך תקוה לנהל מדינה יהודית במקום המישטר החילוני. הם מסתמכים על הריבוי הטבעי במשפחות הדתיות, שיש בהם חמשה עד עשרה ילדים, לעומת החילונים שיש להם שנים או שלשה ילדים. הטעות הזאת עלולה להיות טראגית. עלינו לדעת שהמישטר החילוני ישנה את כל חוקי הבחירות בהוראות בג"צ. הם יפסלו מפלגות חרדיות ויוציאו את הדתיים מחוץ לחוק ובלבד שלא ישלוט כאן הרוב האמוני בארץ ישראל. לא צריך לנחש זאת. הדברים כתובים ונאמרים על ידם בפרסומים גלויים.

לכן אנו חייבים לדעת שאנו חיים תחת מישטר צבוע ולא דמוקרטי. כבר היום ממשלת הזדון גוזרת גזירות אנטי דמוקרטיות, נגד ילדי החרדים ונגד מגורי חרדים בכל מקום ונגד פרנסה לחרדים בשום מקצוע. הכל בשם השוויון… אסור לנו לשגות באשליה שיש לנו כוח לנצח אותם באמצעות הרוב הדמוקרטי. רק הקב"ה יכול לגאול אותנו מידי מבקשי רעתנו מבית ומבחוץ. מי שמגן עלינו מפניהם עד היום, הוא יגן עלינו באברת חסדיו ויצילנו מידם. על מי יש לנו לסמוך, על אבינו שבשמים.