החברותא שלך בדף היומי • סוכה דף יג • ליום א' פרשת ויקהל

דף י"ג ע"א
מיני סנה מסככים בהם, לאביי – מין שעליו נושרים ממנו אין מסככים בו, מפני שחוששים שיפלו עליו ולתוך מאכלו, ויניח הסוכה ויצא.

דקל וקנים שמחוברים זה לזה בתחתיתם – מסככים בהם, אף שדומים לחבילים שאין מסככין בהם – שאגד בידי שמים לא שמיה אגד, ואע"ג שחזר ואגדם למעלה, כיון שמחוברים הם ממילא – אינה אגודה.

חזרת של אגם יוצא בה ידי חובת מרור בפסח, הגם שיש לה שם לווי, ובעינן שם מרור כדכתיב, לאביי – משום שכשניתנה תורה נקראת מרור סתם, וכשהזכירה תורה מרורים גם זה בכלל (ואכן אם קודם שניתנה תורה היתה נקראת חזרת של אגם לא היה יוצא בה, שהתורה הקפידה על הנקרא מרורים סתם דווקא, ולכן איזוב שיש לו שם לווי פסול לאיזוב). לרבא – משום ששמה האמיתי הוא מרור סתם, ונקראת מרריתא דאגמא משום שמצויה באגם.

איגוד של דבר אחד אינו נקרא איגוד, לא לעניין פסול סוכה – שאינו נקרא חבילה, ולא לענין אגודת אזוב. שלוש נחשב לאגודה, אגודה של שנים – לרבי יוסי אינה אגודה, לחכמים הרי זו אגודה.

מצות אגודת אזוב – לרבי יוסי שלשה קלחים בתחילת אגודתו מעכב, ואם לאחר זמן נשארו רק שנים – כשר, לחכמים שלשה למצוה, שנים לכתחילה לעיכובא, ואם לאחר זמן נשאר רק אחד – כשר.

דף י"ג ע"ב
חבילי קנים שעושים למכור בשוק ומוכרים אותם במנין – מסככים בהם אף בעודם אגודים, שאין נאגדים אלא לדעת מניינם עד אחר שימכרם, ואין הדרך להצניעם או להניחם לייבוש בעודם אגודים, ואין לגזור בהם.

צריפי דאורבני שהתיר קשר העליון – לרב פפא צריך להתיר גם החוט מלמטה שהוא קלוע בו, אבל אין צריך להפקיע עצם הקליעה, לרב הונא בריה דרב יהושע אין צריך להתיר החוט מלמטה כיון שאין ראוי לטלטלו על ידו, ואגד שאין ראוי לטלטל על ידו לא שמיה אגד.

ירקות שאמרו חכמים שיוצאים בהן חובת מרור, מדאורייתא – בעודם לחים הם חוצצים בפני הטומאה, משום שאינם מקבלים טומאה, שאינם מאכל אדם, ומביאים טומאה תחתיהם מדין אהל, וכשהם יבשים אינם חוצצים, שמתפוררים ונופלים. וגזרו רבנן גם כשהם לחים שלא יחצצו. ולכן גם פוסלים בסוכה בג' טפחים כשיעור אויר ולא כסכך פסול שפוסל בד' טפחים.

ידות אוכלים – ענפים וקשים המחוברים לפירות: בבוצר לגת – אין להם דין ידות להביא טומאה על הפירות, דלא ניחא ליה בהנך ידות, שמוצצות היין ומפסידות אותו. בקוצר לסכך – לרב מנשיא בר גדיא בשם רב הונא אין להן דין ידות – דלא ניחא ליה בפירות המחוברים להם משום שהפירות פסולות לסכך – וכיון שאין מביאים טומאה לפירות, כשרים לסיכוך. לרבי אבא בשם רב הונא – יש להם דין יד, דניחא ליה שהאוכל מחובר להם שלא יתפזר וילך לאיבוד.

צפו בשיעור באידיש

צפו בשיעור בעברית

להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected]
והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!