דו"ח חדש של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (ה-OECD), קובע כי אי השוויון בישראל ובמדינות נוספות- הוא הגבוה ביותר מזה עשרות שנים.
עפ"י הדו"ח אי השוויון מערער את הצמיחה כלכלית ופוגע ברווחת אזרחי המדינה.
מחברי הדו"ח כותבים כי אין די בצמצום הפער ההכנסתי בין עשירים ועניים, על המדינה לצמצם פערים בתחומי החינוך, שירותי הבריאות, ותשתיות ציבוריות.
קרא עוד:
[postim]
לנוכח פמפומי הממשלה על הצמיחה החיובית והצמיחה במשק והצמיחה בכלכלה וכו', ראויים להתייחסות דבריו של מנכ"ל ה-OECD, שאמר כי "אי שוויון מערער את החברה ומזיק לכלכלה", לדברי המנכ"ל, אנחל גוריה "העובדה כי הצמיחה היא חיובית אינה מספיקה, עלינו גם להבטיח כי היתרונות של הצמיחה משותפים לכולם. זהו אחד האתגרים הדחופים ביותר העומדים בפנינו היום".
העשירים נהנים באופן גורף מהצמיחה החיובית, אך על העניים זה לא משפיע כלל. ההכנסה הממוצעת של העשירון העליון במדינות ה-OECD גבוהה פי 9.5 מזו של העשירון התחתון, נתון זה משקף עליה במדד אי-השוויון שעמד בערך זה לפני 25 שנה על יחס של פי 7 בלבד.
בארצות הברית לדוגמה, המאיון העליון נהנה מ-47 אחוזים מהצמיחה הכוללת בהכנסות בין 1976 ו2007, בקנדה- 47%, ובאוסטרליה ובבריטניה-20%. הפער בין עשירים לעניים התרחב אפילו מהר יותר מאז המשבר הפיננסי.
ישראל בראש טבלת ה…עוני
ביחס לישראל כתבו מחברי הדו"ח, כי יותר מחמישית מהאוכלוסייה משתכרים פחות מ-50% מהשכר החציוני במדינה. המדד משווה את המצב ביחס לממוצע ומצביע על כי בישראל נרשם הזינוק החד ביותר בעוני יחסי בקרב מדינות ה-OECD. כמעט שליש מילדי ישראל נמצאים מתחת לקו העוני, ומציבים את ישראל במקום הראשון בפרמטר זה.
תוחלת חיים ושקט פוליטי
הדו"ח מגלה את הקשר בין הכנסה, השכלה ובריאות. נתונים מ-14 ממדינות ה-OECD מראים כי לגבי מחזור ילידי 1985, אנשים עם רמות השכלה גבוהות יותר יכולים לצפות לחיות בממוצע 6 שנים יותר מאשר חבריהם בעלי השכלה הנמוכה משלהם.
הדו"ח טוען כי קידום צמיחה כוללנית יכול גם לעזור להחזיר את אמון האזרחים בממשלות. כיום, פחות ממחצית התושבים במדינות ה-OECD מביעים אמון בהנהגה הפוליטית שלהם.
למי שלא שם לב: אחת מהבעיות המרכזיות שהדו״ח מצביע עליו (אף על פי שהדגש הוא תמיד השורה התחתונה של ׳כמה כסף אני מרוויח׳) הוא ״אי שיוויון בחינוך״. אי שיוויון בחינוך הוא משהו שאינו רק החלטה של המדינה אלא גם ובעיקר החלטה של הרבה מקוראי המבזק / המאמר.
בניגוד למדינות אחרות, שם הבעיה היא חוסר אכפתיות בלבד כלפי מגזרים מסוימים, כאן בארץ הבעיה היא הפוכה. המדינה עצמה רוצה לקדם שיוויוניות (חלקית, לכל הפחות) בלימודים (כאשר אחד ממבחני הoecd הוא בחינת לימודי הליב״ה ברחבי הארץ) אך ציבורים גדולים במדינה אינם מעוניינים ב״קידום״ זה אצלם.
כך שאינני בטוח שאת ״האצבע המאשימה״ ניתן להפנות דווקא למדינה – ייתכן שאם בכלל יש אצבע מאשימה היא צריכה להיות מופנית דווקא אל מי שמחליט שאין הוא מעוניין בלימודי ליבה.
צביקה היקר, כנראה שאתה ישראלי צברי, התחנכת על ברכי התשקורת הישראלית.
אני אזרח אמריקאי מבטן ומלידה, משפחתי הרחבה לא למדו ליב"ה, וכולם מתפרנסים בכבוד, ואפילו יותר מכך – בעשירות מופלגת, וככה הוא בארה"ב יכולים להרוויח מכל סוג של ביזנס.
ולא כמדיניות המלוכלכת של ישראל, שכל הריוח מצוי אצל הטייקונים הגדולים, ואדם הפשוט לא אפשר לו להרויח רק באמצעות ליב"ה.
צביקה תפסיק להיות מצומצם, תסתכל על שאר מדינות העולם, ואל תתגאה במדינה בת 66 שנים, שעדיין לא השכילה להמציא כלכלה לאזרח הפרטי, [נכון, הצמיחה הכללית הם הצליחו להביא, אך, לאזרח הפרטי לא הועילו כלום]