"נחמה, הרבה נחמה אנו צריכים בימים אלה. השכול, האובדן ומצב הרוח הכללי" אומר הזמר והיוצר המוערך אהרן רזאל לרגל צאת שירו החדש 'נחמו'.
הלחן הרגוע והמנחם מבוסס על מדרש (פסיקתא דר"כ טז, ט). המדרש מביא חמישה דימויים ומשלים לקשר בין ישראל והקב"ה כשהמשותף לכולם היא המשוואה: כי כאב השכינה גדול יותר מכאבו של עם ישראל.
וז"ל המדרש: " 'נחמו נחמו עמי', למי צריכים לנחם, לה או לי? [משל] למי שמתה אשתו, למי מנחמין, לא לבעל?! כך נמשלה ציון למתה שנאמר 'במחשכים הושיבני כמתי עולם', [אמר הקב"ה] לא לי צריכים לנחם?! 'נחמוני נחמוני'.
כיוצא בו למה הדבר דומה, למי ששבו שני בניו בחייו, למי מנחמים לא לאביהם?! כך בני יצאוני ואינם.
כיוצא בו למה הדבר דומה למי ששרפו את ביתו, הדא הוא דכתיב 'וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף'.
כיוצא בו משל למה הדבר דומה, למי שנקצץ כרמו למי מנחמין? לבעל הכרם מנחמין! כך הקב"ה, דכתיב 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'.
ועוד משל למה הדבר דומה, לרועה שהיה לו צאן ונכנס ארי ואכלו, למי מנחמים? לבעל הצאן! כך צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום, הוי אומר: למי אתם צריכים לנחם? אותי! נחמוני, נחמוני עמי.
למה שמי שהוא נוטל כל שלו אין דעתו מיושבת עליו, מי שבניו גולים צריך כך להתנחם, כביכול הכתבתי והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכשחרב בית המקדש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים וגו', הוי אתם צריכים לנחם אותי, ואף אתם נחמו, [וידרש לשון הכתוב:] 'נחמו, עמי'- נחמוני נחמוני" (ילקו"ש רמז תתרכ)
רזאל מספר כי דברי המדרש המפעימים והמפתיעים נחקקו בזיכרונו כבר לפני שנים רבות בעת ששמעם מפי ר' שלמה קרליבך, כעבור תקופה, כאשר מצא את המקור, הגיע גם הלחן שישב במגירה קרוב לחמש עשרה שנים, עכשיו, לאור המצב הקשה והשכול שפקד עשרות משפחות, 'הרגשתי שזהו הזמן המתאים להוציא את הניגון לרשות הציבור' מספר רזאל.
"בשיר זה התחברתי לצד חדש במילים נחמו עמי. לא רק נחמה של הבורא לעמו ולבניו, אלא בקשה של הבורא שינחמו גם אותו", אומר רזאל על שיר החדש ומוסיף, "הידיעה שבורא עולם שבור אתנו וזקוק שעמו ינחם אותו, הידיעה הזאת מצמררת אותי ומוסיפה סוג של נחמה".
האזינו ללחן הנוגע ללב
מילות השיר
נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם" אמר ה', את מי צריכים לנחם, האם לא אותי צריך לנחם? מי שנשרף ביתו, מי שנשבו בניו, מי שנטרף צאנו, את מי צריך לנחם? נחמוני, נחמוני עמי!
מחיתי דמעה מעל כל פנים 'ושבו בנים לגבולם'
