סוגרים תשע"ד • המילון של תשע"ד

שמעון ברייטקופף חוזר לאירועים הגדולים של תשע"ד • מההמנון הקצבי של החמאס 'תקוף תעשה ביגועים' עד לעצרת המיליון ושרשרת האירועים שפילגו את הציבור החרדי

אֲבִיגְדוֹר לִיבֶּרְמַן
אחרי שנים ארוכות של חקירות משטרתיות, נוקה השנה אביגדור ליברמן לחלוטין מכל פרשיותיו וחזר צח כשלג לחיים הציבוריים. נראה שהוא מתקשה להתמודד עם העובדה שאין על גביו קופה של שרצים, ומאז שזוכה, בניגוד לציפיות, הוא צולל בסקרים. כנראה משהו בנרדפות שהפכה לשם השני שלו, היה מעין מגנט מנדטים. השנה גם ביצע את תכנית ההינתקות מסיעת הליכוד והפך את מפלגתו למפלגה בת שלושה עשר מנדטים, לאחר ששיגר ח"כ אחד מהליכוד לשליחות בחו"ל וזכה מההפקר בח"כ נוסף כשגדעון סער הכריז על פרישה מהחיים הפוליטיים.

ליברמן הפך השנה למכשול העיקרי של הסיעות החרדיות להיכנס לקואליציה. בסביבתו טוענים כי לו הציבור החרדי היה מתגייס למען בחירתו של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים, היו החברים החרדיים מקבלים תגמול הולם וישובים היום ברכבי שרד ממשלתיים. אחרי ההפסד הוא הבטיח לנקום, שילב ידיים עם יאיר לפיד ונלחם בכל אופציה להכנסת החרדים לממשלה.

אל השנה הבאה הוא נכנס מחוזק בהרבה, כשהוא מחזיק בשותפות אסטרטגית עם יאיר לפיד שיכולה לפרק את הממשלה בכל רגע נתון. לקראת הבחירות הבאות ירענן ליברמן את מפלגתו בשמות חדשים, בתקווה לשמור את כוחו, תוך שהוא מקצין גם את דעותיו הימניות כדי למנוע את זליגת הקולות מימין למפלגתו של בנט.

אֵלִי יִשַּׁי
מיישם את משנתו של אריק שרון: תהיה למעלה, תהיה למטה, העיקר תישאר על הגלגל. את השנה האחרונה הוא יעדיף לשכוח. לא נקשה עליו.

אֶפֶס אָחוּז מָעָ"מ
הנה פרט טריוויה שכנראה לא שמעתם עליו, הקשור לחוק המע"מ שמטריף את המערכת הפוליטית בחודשים האחרונים: הראשון שהעלה את חוק המע"מ לסדר היום היה בכלל ח"כ ישראל אייכלר, איש 'יהדות התורה'.

את החוק הציע אייכלר כבר בשנת 2013, ומי שנבחר לדחות את הצעת החוק בממשלה, היה סגן השר מיקי לוי, מי שהפך ברבות הימים לתומך הנלהב ביותר של החוק. "לא ראוי לעודד את הצעירים לרכוש דירות חדשות, רצוי דווקא שירכשו דירות ישנות, שם ממילא אין מע"מ… רכישת דירות חדשות תגרור עליית מחירים… הפטור ממע"מ לא יגיע לצרכן אלא לקבלן… עלות החוק תגיע ל-1.4 מיליארד שקל בשנה, וזה מאוד מאוד בעייתי… יהיו הונאות, זיופים, והשפעות רוחב שליליות".

אחרי כאלה דברים משכנעים, לא פלא שהכנסת החליטה לדחות את הצעת החוק ולהותיר את ההצעה להעלות אבק בארכיוני הכנסת. אלא שלא חלפו ימים רבים, ומיודענו שר האוצר לפיד, החליט להחיות את החוק ולהעביר אותו בכנסת. מה עם הטיעונים המשכנעים כל כך? נו, באמת.

דבר אחד צריך להיאמר: אם החוק יעבור, זו תהיה מתנה של ממש לציבור החרדי – הנהנה העיקרי מההטבה. מאז הימים העליזים של 'חוק הלפרט' שהעלה בשיעור דרמטי את קצבאות הילדים, לא היה חוק מיטיב כל כך לזוגות הצעירים החרדיים שיזכו בהטבה של 180,000 שקל, על חשבונו של לפיד.

אמת, ייווצר כאן תקדים מסוכן, של אפליה בין דם לדם. חרדי, אליבא לפיד, שווה פחות. הרבה פחות. זה עוד עלול לעלות לנו ביוקר בכל ההטבות שנותנת המדינה לאזרחיה, וזו הסיבה המלחמה העיקשת שמנהלים הח"כים החרדיים נגד החוק. אבל למרות הכל, החוק הזה, כך נראה, הוא בהחלט חלק מהברכות של שנת תשע"ה עבור לא מעט זוגות צעירים. ועוד ברכה, חשובה לא פחות: עקומת המנדטים של לפיד בסקרים הלכה וירדה ככל שהצעת החוק הלכה והסתבכה בוועדת הכספים של הכנסת. גם אם הניתוח יצליח והחוק יעבור בסופו של דבר, נראה שהחולה ימות הרבה קודם.

אֲרִיאֵל אָטִיאַס
פתאום קם אדם בבוקר, מחליט שהוא ח"כ לשעבר ומתחיל ללכת אל הלא נודע. אריאל אטיאס קוראים לו. המפלגות החרדיות מלאות בעסקנים מיוזעים שעשו דרך ארוכה מאוד עד לקבלת התפקיד הנכסף בכנסת. אטיאס הוא אחד הח"כים היחידים שהצליחו לדלג על כל ההליך הזה, ולקפץ בקלילות למשרת המיניסטר. בלי חופות, בר מצוות ובריתות. הכי קרוב לנסיך שרק יכול להיות. כמו שהוא הגיע הוא גם הלך. בבוקר הוא עוד היה שם, בערב כבר לא.

מה לא אמרו עליו כשעזב. שהוא סגור עם אילי הון, שהוא הולך לנהל חברות נדל"ן, שהוא כבר פתח משרד. כלום מזה לא קרה. כנראה, יש כזה דבר, שבן אדם פשוט רוצה פסק זמן מהחיים הפוליטיים. לעשות קצת למשפחתו ולביתו במובן הטהור של המילה. בינתיים, תוכלו לראות אותו בבוקר עושה כושר במתקני הכנסת, לומד לפני צהריים עם חברותא, ומקבל את ילדיו ממוסדות הלימוד בשעות אחר הצהריים. את סיעת הבית שלו הוא הותיר מפולגת, מצולקת ובעיקר נטולת זוהר. הוא אמר שהוא עוד ישוב. בקצב הזה, לא בטוח שיהיה לו לאן.

אַרְיֵה דֶרְעִי
המון רעש, בלגן, סיסמאות, עצרות, עיתונים חדשים – מה לא. שלוש עשרה שנים הוא לא היה כאן? באמת?

בְּחִירוֹת מוּנִיצִיפָּלִיּוֹת
כמעט ואין מערכת בחירות אחת במחזורים האחרונים שלא הופכת לקָזוּס בֶּלִי (עילה למלחמה) בציבוריות החרדית. הפעם שדה הקרב ניטש כמעט בכל עיר בארץ – אלעד, בני ברק, ביתר וירושלים. אף עיר חרדית אחת לא נותרה לפליטה. במקום לבזבז את האנרגיות שם בחוץ, עסוקה הפוליטיקה החרדית בלהרוס את עצמה לדעת.

אין ספק, ירושלים הייתה ותישאר על ראש שמחתנו. כמעט מכל מערכת בחירות בעיר נולד עיתון חדש. בפעם הקודמת זה היה עיתון 'המבשר', הפעם זה היה עיתון הפלס, שנהנה מתקציב מודעות נדיב מעיריית ירושלים לאחר הבחירות. זוהי ירושלים שמערבת בה קודש וחול, עיתונים ועסקנים, הבטחות ושקרים. הכל יש בה, בעיר כלילת היופי, שהפכה לקללת העסקונה החרדית. דומה שהקרע העמוק בציבור החרדי התחיל בירושלים, וממשיך שם ביתר עוז. במקום לפעול ביחד למען האינטרס החרדי, עסוקים הנציגים במריבות פנימיות. לצער כולם, זה כנראה לא הולך להשתנות.

גם העיר אלעד, ערי שוחרת שלום ידועה מאז היווסדה, ידעה השנה את אחת ממערכות הבחירות הקשות בתולדותיה. זה נגמר בניצחון מובהק של שלומי אמונים, למרות האנרגיות הבלתי נגמרות שהשקיעה שם ש"ס. לנוכח האתגרים שראש העיר מתמודד עמם, יכול להיות שמדובר בניצחון פירוס. הוא ניצח בקרב, אבל הפסיד במלחמה.

ועוד לא דיברנו מילה אחת על בית שמש, על הבחירות הכפולות, על הזיופים ועל הניצחון המתוק. גם שם זה התחיל בארבע מפלגות חרדיות שנלחמו זו בזו עד זוב דם, נס שבסוף הגיע אויב משותף שהצליח להשתיק את רוחות המלחמה, לפחות עד הפעם הבאה.

בִּנְיָמִין נְתַנְיָהוּ
סיכומי שנה הולכים ובאים, ונתניהו לעולם עומד. בכל שנה תוכלו לשמוע פרשנים פוליטיים המספידים אותו וטוענים בתוקף כי זהו, השנה זוהי השנה האחרונה שלו בחיים של כולנו. והם טועים, אוהו, כמה שהם טועים. בכל פעם הוא ממש כמו עוף החול, מצליח להמציא את עצמו מחדש. נאהב אותו או לא, צריך להתמודד עם המציאות. נתניהו ובעיקר משפחתו, כאן בשביל להישאר. עוד הרבה שנים.

גִּדְעוֹן סַעַר
ההפתעה שהגיעה ממש בסיומה של שנת תשע"ד: פרישתו מהחיים הפוליטיים לזמן בלתי ידוע. מה הניע אותו – תחקיר? רצון להיות עם המשפחה? סלידה מנתניהו? מי יידע. יש לנו תחושה שהוא עוד יחזור, ובגדול.

דַאעַשׁ
10,000 מתנדבים חמומי מוח הקימו את ארגון המדינה האסלאמית, ארגון שעלה השנה לכותרות בזכות שלל סרטוני וידאו מבחילים שתיעדו הוצאות להורג ברבריות ובלתי נתפסות. העולם כולו עוקב אחר הארגון שמצליח לגייס לשורותיו בני נוער אירופים שנהנים מכל הטוב שיש לעולם המערבי להציע ובוחרים ללכת לארץ לא זרועה, ולזרוע הרס בכל מקום שהם מגיעים אליו. באופן אבסורדי ככל שהעולם המערבי ומנהיגיו מחריפים את הטון נגד הארגון, הוא מתעצם והולך.

בשלהי שנת תשע"ד עלה החשש כי דאעש יסיים את ענייניו בעולם הערבי וידפוק על דלתות מדינת ישראל. בינתיים, בחסדי שמים, זה לא קרה. יש להם מספיק 'כופרים' מוסלמים להרוג לפני שיתפנו לעם היושב בציון.

דָּוִד הַנַּחְלָאוִוי
חייל צעיר בשם דוד אדמוב, צולם מכוון נשק דרוך על נער פלסטיני בחברון. אמנם איש לא ממש ידע מה בדיוק המוניטין שלו, ובכל זאת כל המדינה התגייסה כדי להגן עליו. אחר כך התברר שהוא כבר הסתבך בעבר בקטטות בפלוגה שלו ואף זרק אבנים על מפקדו, אבל זה כבר לא הפריע לאיש. כי הלא כבר שנינו: כולנו דוד הנחלאווי.

הַפְגָּנַת הַמִּילְיוֹן
אחת העצרות המרשימות ביותר שהנפיק הציבור החרדי בעשורים האחרונים. למרות המלצת נציגי הציבור שלא לקיים את העצרת בעיקר משיקולי נראות, הכריעו גדולי ישראל להתכנס ברחובה של עיר כדי להכריז כי 'השם הוא האלוקים', ובעיקר כדי להבהיר שהציבור החרדי לא יסכים לשום שינוי במעמד בני הישיבות. העצרת שהתנהלה בסדר מופתי, סוקרה בכלי התקשורת בארץ ובעולם, וזכתה באופן מפתיע לתגובות חיוביות גם מאנשי תקשורת מהצד השמאלי של המפה.
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי. עם ישראל חי.

הַפִּלּוּג הַלִּיטָאִי
אין ספק כי שנת תשע"ד תיזכר כשנת הפילוג, המחלוקת, ההכפשות וההשמצות. מה שהתחיל כאפיזודה של החלפת עורך בעיתון 'יתד נאמן' הפך ברבות הימים למחלוקת קורעת, קשה, בלתי נתפסת.

הנה, דוגמה אחת אקטואלית: במהלך ראש השנה הקרוב, בבתי כנסיות רבים יחוו המתפללים שינוי של ממש. בעלי תפילה ובעלי תקיעה שמחזיקים בתפקידיהם שנים ארוכות, יסיימו השנה את תפקידיהם, לאחר שהזדהו עם המחנה שנלחם בגדולי ישראל. גם עולם הישיבות נקרע לשתיים. לראשונה בתולדותיו יצאו רשימות שחורות ורשימות לבנות שנועדו לזהות מי לנו ומי לצרינו. באילו ישיבות יש צוות הנאמן לדרכם של גדולי ישראל ובאילו חלילה להפך. וזה לא קרה רק ברישום. ישיבת חדרה התפצלה לשתיים בעיצומה של השנה, לאחר שגדולי ישראל הורו לבחורים לעזוב את הישיבה ולעבור לישיבה חדשה שנפתחה עבורם. המחלוקת השפיעה על מפרסמים, על גופי צדקה וחסד, על יושבי על מדין, על ישיבות, על דיינים וכמעט על כל המערכות הציבוריות של הציבור החרדי.

בכל מחנה יש אנשים שמתכוונים לשם שמים, אבל העסקנים, הו העסקנים ואנשי החצר, הפכו את הקרב הזה לחילול השם שכמוהו לא היה דורות רבים. אנשי משטרה הפכו לאורחים של קבע בישיבות מובילות, בחורי ישיבות שעד לא מכבר לא היה להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה הפכו לסוכני מכירות ומפגיני כיכרות, והתקשורת החילונית חוגגת על חשבוננו.

מי שחושב שהתוצאות העגומות יובילו לחשבון נפש מעמיק ולאיחוד השורות עם פרוש השנה החדשה, מוטב שיחשוב שוב. אחד מרבני ישיבת בריסק אמר במהלך השנה לתלמידיו את הוורט הבא: אני לא מבין, שאל. כתוב שכשירד המן לעם ישראל, הוא ירד על פי מידת הצדקות של כל אחד ואחד. לצדיקים ביותר הוא ירד בסמוך לדלת, והצדיקים פחות נאלצו ללכת כברת דרך כדי למצוא את פת לחמם. נו, הוא הקשה, האם קורח לא ראה שככל שהוא מוסיף להילחם במשה רבינו, המן הולך ומתרחק מדלת ביתו? מדוע הוא לא עשה חשבון נפש? אוהו, הוא עשה, ענה הרב. עשה, והגיע למסקנה שהוא לא נלחם מספיק, שכדי לקרב אליו את המן הוא צריך להילחם חזק יותר במשה רבינו. שהקב"ה לא מרוצה מהמלחמה הרפויה שהוא מנהל. דומה שכל מילה מיותרת.

הַפֶּלֶס
עיתון הבית של הפלג הירושלמי שנולד בעקבות שינויים שערכו גדולי ישראל בהנהלת עיתון 'יתד נאמן'. העיתון סובל מחרם פרסומות, לאחר שגדולי ישראל הוציאו מכתב שבו הם אוסרים לפרסם בעיתון ולסייע לו בכל צורה. העיתון מסקר את המעצרים של בחורי הישיבות שלא מתייצבים בלשכות הגיוס, ועלה השנה מספר פעמים לכותרות בעיקר בשל פעילות לוחמנית של אוהדיו נגד משרדי הפרסום שבחרו שלא לפרסם בו מודעות.

הִתְיַצְּבוּת בְּלִשְׁכוֹת גִּיּוּס
למרות הוראת מועצות גדולי התורה המחייבת התייצבות בלשכות הגיוס, כל עוד לא ישונו הנהלים, ישנה קבוצה לא מבוטלת שבהוראת רבותיה לא מתייצבת בלשכות הגיוס. הפלג הליטאי שלא מתייצב בלשכות הגיוס, אומר 'לא' לכל קשר ושיח עם השלטונות. לא לקבלת פטור בגיל מבוגר, לא לקבלת דיחוי בגיל צעיר יותר, לא להתייצבות באופן גורף. ייקוב הדין את ההר. לעומתם, המיינסטרים הליטאי, מי שקיבלו בשנה האחרונה את הכותרת 'רוב מניין ובניין', מתייצבים בלשכות ומקבלים את הדיחויים כמימים ימימה.

אין ספק שחוסר האחידות הזה בעוכרינו. אילו הייתה מתקבלת עמדה אחידה, שלפיה היו נוהגים כל בני הישיבות – המצב היה טוב בהרבה. המעצרים היו נמנעים, ההפגנות על החילול השם הגדול שהן יוצרות לא היו נצרכות, והיינו נכנסים לתקופת רגיעה של שלוש וחצי שנים, שאחריהן הכל יכול לקרות. הפריץ יכול למות, כמו גם הכלב מהמשל המפורסם. בינתיים, עיקר האנרגיות מופנות לקרב בתוך האוהל.

חילוקי הדעות הללו הובילו לקרע של ממש בציבוריות החרדית. בעוד גדולי התורה מהציבור הליטאי אומרים בקול ברור ונחרץ כי חובה להתייצב בלשכות הגיוס כדי לא להקדים את הפורענות, בציבור החסידי ישנם חילוקי דעות על המשך ההתייצבות. שורה של דרישות שהציבו העסקנים בהוראת גדולי ישראל לנציגי צה"ל לא נענו בחיוב, והצפי הוא כי אם לא יהיה שינוי משמעותי בעמדת הצבא, יורו חלק מהאדמו"רים לחסידיהם שלא להתייצב לצו ראשון.

הסערה צפויה להתחדש בתחילת השנה הבאה, כשהמסה הגדולה של הבחורים יקבלו את צווי ההתייצבות ויסתכנו בעריקות אם לא יתייצבו. נכון להיום, אומר לנו אחד הגורמים החרדיים הבכירים ביותר המעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות, היחס של צה"ל כופה את המשך האי-התייצבות של אלו שבחרו בכך בשנה האחרונה. הסיטואציה הזו לא פשוטה כלל ועיקר עבור אלפי בחורים. הם הופכים לפליליסטים, עבריינים, עלולים להיעצר בכל רגע. כל מפגש שלהם עם שלטונות החוק מלווה בדפיקות לב. ההורים שלהם נאלצים להתמודד עם ביקורים תכופים של המשטרה הצבאית שפושטת על הבית, זורעת הרס וחורבן ומטילה אימה על כל יושבי הבית. זהו לא מצב שיכול להימשך לאורך זמן. שום בחור לא יכול לחיות במשך תקופה ארוכה כששוט המאסר תלוי על צווארו.

יתירה מזו, גם בחורים שנאלצים להתייצב בשל צורך בהול לנסוע לחוץ לארץ או כל סיבה אחרת, כבר לא יכולים לעשות זאת. הם נחשבים לעריקים, ואם יחליטו להתייצב – ייאסרו מיד לתקופה ממושכת. הבעיה היא, אומר אותו גורם, שכולם עלו על עץ גבוה מדי. גם הצבא, גם אותן ישיבות שבחוריהן לא מתייצבים. כעת על השולחן עומדות הצעות פשרה שונות. הצבא לא צריך על הראש אלפי עריקים שימלאו לו את בתי הכלא הצבאיים, ומנגד גם הבחורים לא יכולים לשרוד לאורך זמן בצל הגזרה הזו.

שאלת המפתח היא מי יישבר ראשון. בחודשים האחרונים הציע מי שהציע הצעת פשרה: נציגי הצבא יבואו לישיבות הסרבניות ויחתימו שם את הבחורים. הם לא יצטרכו להתייצב בלשכות הגיוס ויוכלו לגמור את ההליך בתוך הישיבה. העונש לאותם בחורים, שיבצעו את ההליך בישיבות, יהיה מעמד ביניים. הם לא יזכו למעמד בן ישיבה, אבל לא ייחשבו עריקים. הנוסחאות המשפטיות עדיין נבדקות. זה מבחן העוגה. איך אוכלים אותה ומותירים אותה שלמה. בינתיים ראשי הישיבות מסרבים גם להצעה הזו. גם צה"ל לא שש לקבל את ההצעה הזו. אם יפתח את הפתח הזה לישיבה אחת, הוא ייאלץ לפתוח אותו לכולם. אם לא יפתח – ייתקל בסרבנות המונית של בחורי הישיבות שיודיעו שהם מוכנים לבצע את הליכי הדיחוי רק בישיבות.

מה עושים בינתיים? מגבירים את הלחץ. בחודשים האחרונים משקיע צה"ל אנרגיות עצומות כדי להביא לסיום המרד. הוא מחזיק ברשימת שמות של הבחורים שלא מתייצבים, ומתכונן להטריד את מנוחתם גם בימי החג, עד שייכנעו. ההערכה הרלוונטית בצה"ל גורסת כי מספר סרבני ההתייצבות עומד על כשמונה מאות בחורים. זה מספר גדול. נציגי אגף כוח אדם בצה"ל מודעים היטב למחלוקת הפנים-חרדית. הם מודעים לניואנסים הכי קטנים. הם קוראים את כל העיתונים, מקשיבים בדריכות לראיונות הרדיו ועוקבים אחרי כל התפתחות.

אני סבור, אומר הגורם, שהדרך היחידה לפתור את זה היא מלמטה. אם הצבא יחליט, בשקט, בלי לפרסם הצהרות, כי הוא מוותר על מאסרים המוניים, ונותן הקלות למי שמחליט להתייצב, אף שלא עשה זאת בשנה האחרונה, הבעיה תגיע לפתרונה. אם יחליטו בצה"ל לדקדק על קוצו של יוד, אנחנו הולכים לכאוס של ממש.

חֹק הַגִּיּוּס
אשר יגורנו בא לנו: בסיומה של סאגה ארוכה שנמשכה חודשים וכללה דיונים אין סופיים בוועדת שקד והבטחות אין ספור על ביטול המכסות בישורת האחרונה, נחקק חוק הגיוס שהכריז מלחמה בהשם ובתורתו.

לשבחם של חברי הכנסת החרדיים ייאמר שהם לא ויתרו על שום גימיק בדרכם לעצור את החוק: שופרות במסדרונות הכנסת, קריעת הבגדים וכמובן, כמובן אי אפשר לשכוח את האזיקים של פרוש. לחובתם ייאמר כי בשורה התחתונה הם נכשלו. החוק נחקק, ובשנים הקרובות אם לא יהיה שינוי משמעותי בהרכב הממשלה, ניאלץ להתמודד עם מעצרים המוניים ושלילת הזכויות של רבבות לומדי תורה.

חֹק הַגִּיּוּר
אחד החוקים המסוכנים שיצאו מבית מדרשו של אלעזר שטרן. החוק שמוציא את סמכות הגיור מידי הרבנות הראשית ומעביר אותה לידי רבני הערים עשוי להוביל לפתיחת ספרי יוחסין ואי-הכרה גורף בגיורי המדינה.

בינתיים, הודות לשיתוף הפעולה בין נתניהו לנציגים החרדיים, החוק הזה לא עולה לשולחן הממשלה. אבל ההיכרות עם נתניהו מלמדת, כי אי אפשר לסמוך עליו יותר מדי. מה שלא עובר היום, יעבור מחר.

מוֹעֶצֶת חַכְמֵי הַתּוֹרָה
מיד עם פטירתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, מונה בנו הגאון רבי דוד יוסף לחבר במועצת חכמי התורה של התנועה.

חודשים ספורים לאחר מכן מונה מרן הגר"ש כהן לנשיא מועצת חכמי התורה. הגר"ש כהן, ראש ישיבת 'פורת יוסף', הוא חלק אינטגרלי מהנהגת התנועה בשנים האחרונות, אך העובדה ששהה במשך כל השנים באוהלי שם, מקשה עליו להתחבר לעם שבשדות.

גם המחלוקת בציבור הספרדי מערערת על ההגמוניה של מועצת חכמי התורה, שהייתה עד לפטירת מרן הגר"ע הגוף העליון של הציבור הספרדי. בשבועות האחרונים, מנשבות רוחות של שלום בהנהגה הספרדית. כולנו תקווה שבשנה החדשה יתלכדו כולם לעשות רצונך בלבב שלם.

מִנְהָרוֹת
ביום אחד הפך איום המנהרות לאיום החם ביותר בסביבה. רקטות? גראדים? מזל"טים? קטן עלינו, אנחנו עסוקים במנהרות. וכיאה לאיום חדש ואטרקטיבי, נכנסה לה מילה חדשה לפנתיאון: המנהור. חמאס מנהר את עצמו, המנהור המתקדם, וכן על זה הדרך.

גם אחרי שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, המשיכה המלחמה בין שר הביטחון לשר הכלכלה על מי 'היה הראשון שזיהה' את הסכנה במלוא עוזה. הסבב האחרון אירע ממש בשבוע שעבר כששר הביטחון האשים את הרבצ"ר לשעבר בהדלפות לבנט משדה הקרב ללא אישור, ללא סמכות. בנט בתגובה עלה למרקעים והזמין את שר הביטחון לקרב אִגרוף אחד על אחד, "רק תוציא את הצבא מהסיפור".

המלחמה הזו בלתי נתפסת: תושבי עוטף עזה, עדין מסתכלים בחשש על רצפות בתיהם שמא יצוץ להם איזה מחבל חמוש מתחת לבלטות, אבל אלו המופקדים על הביטחון עסוקים בשאלה מי יגזור את הקופון.

מַסַּע הָאַדְמוֹ"רִים / מֶלְקוֹלְם הוֹנְלַיְן
עשרות שנים עומד מלקולם הונלין, יהודי חביב בעל לב חם לארץ ישראל וליהדות, בראשות ועדת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית. שום דבר לא הכין אותו לתפקידו כקרש הצלה לביטול מסע שאמור היה לזעזע את כל הגולה כמדורת האש. הונלין הוא אפיזודה של תשע"ד. הוא פרץ בסערה ונמוג באחת. הוא היה פתרון לשעתו. כשהשעה עברה, לקחה אִתה הרוח את הונלין והבטחותיו.

הנה הפרקון שירשום לעצמו הונלין בספר דברי הימים של היהדות החרדית בארץ הקודש: בעת המאבק נגד גזרת הגיוס, הגו מספר גדולי ישראל רעיון לנסוע לארצות הברית כדי לקיים עצרת ענק נגד ממשלת ישראל הכופה את דעותיה על המיעוט החרדי בארץ ישראל. לא ברור עד כמה היה הרעיון ישים מלכתחילה, אבל בשל התחזיות על מזג אוויר סוער והיענות שלא ענתה על הציפיות המוקדמות, ברור היה כי המיזם הגרנדיוזי לא ייצא אל הפועל בסופו של דבר.

מי שגויס לשמש כסולם לירידה מהעץ היה מלקולם הונלין. הצליח מי שהצליח לגייס אותו למשימה, והנ"ל יצא בהכרזות כי הוא אחראי לכך שראש הממשלה ירכך את חוק הגיוס בתמורה לביטול המסע. היה מי שהסביר כי את הונלין שלחו מלשכת ראש הממשלה, שם חששן מהנזק הבין-לאומי שיגרום מסע שכזה. נו, מילא. ההבטחות של הונלין הובילו לביטול המסע תוך יצירת הרושם כי חוק הגיוס ירד מהשולחן לפרק זמן בלתי ידוע. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

מָרָן הגר"ע יוֹסֵף זָצָ"ל
מנהיג יהדות ספרד שהלך לעולמו בג' בחשוון והותיר מיליון אבלים דומעים ומיותמים. מאז שהלך לעולמו, נקלעו מפעלות חייו לסחרחורת. סיעת ש"ס מתכווצת בסקרים, הפילוג הספרדי מכרסם כל חלקה טובה, והחוסר בהנהגה מורגש יותר מאי פעם. בשל המחלוקות, הפכו הכינוסים לזכרו למדד פופלריות, כששני הצדדים מתקשים להציג הצלחות, וכדי ביזיון וקצף. במוצאי צום גדליה ייערך הכינוס המרכזי לזכרו באולם הארנה בירושלים, והמארגנים מקווים למלאות את האולמות סוף סוף ולכבד את זכרו כראוי. לא מן הנמנע, כי בכינוס נראה סוף סוף אחדות ספרדים על הבמה, ולוואי שלא נתבדה.

מֹשֶׁה לִיאוֹן
לפני שנה בדיוק עמד משה ליאון על קו הזינוק לראשות עיריית ירושלים וקיווה לעשות את הבלתי ייאמן: כיבוש ראשות עיריית ירושלים. הסקרים לא היו משהו, אבל ליאון היה מצויד בהבטחות של כל הגורמים הרלוונטיים בציבור החרדי בירושלים לתת לו את קולם ביום פקודה. באמצע הוא נאלץ להתמודד עם פטירת מרן הגר"ע יוסף, עם הברזה המונית של החסידויות שהעדיפו לשבת על הגדר ועם מלחמה בין שני הפלגים בציבור הליטאי. בסופו של דבר, להפתעת כולם, זה נגמר ממש על הקשקש. אילו היה זוכה לתמיכה חרדית מלאה, ראש העיר בירושלים היה עונה היום לשם משה ליאון.

אף שיריבו הבטיח כי יום אחרי הבחירות יחזור ליאון לגבעתיים, הפתיע ליאון גם את מקורביו והפך לתושב ירושלים מן המניין ולחבר מועצה פעיל. בינתיים הוא מונה גם ליו"ר דירקטוריון בית החולים 'מעיני הישועה', ולקראת הבחירות הקרובות הוא צפוי להשתלב במקום גבוה ברשימת 'ישראל ביתנו' לכנסת.

בשנה האחרונה הצליח ליאון להכיר היטב את כל החלקים בציבוריות החרדית ולשמש חזן כמעט בכל בית כנסת ספרדי בירושלים. יש הרבה מפסידים שהיו שמחים לצאת עם חבילה כזו.

מֹשֶׁה גַּפְנִי
השנה סוגר גפני עשרים וחמש שנים בכנסת. הוא התחיל בתשמ"ט, בימי הפילוג הגדול, ומאז כמעט ולא נטש את הבניין ליום אחד. נציגי הציבור המשרתים בחיים הציבוריים שנים ארוכות מתחלקים לשתיים: חלק מהם כחלב, חלק כיין. חלק מהם מחמיץ עם השנים, חלק רק הולך ומשתבח. דומה שגפני שייך לחלק השני.

המלחמה שניהל בשלהי השנה האחרונה נגד חוק המע"מ, תילמד עוד בפקולטות למדעי הפוליטיקה. הערנות, החדות והשנינות רק הלכו והשתבחו עם השנים. לא קל לעבוד עם גפני. הוא איש עבודה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אין לו זמן לשיחות סמול טוק, גם לאנשיו הקרובים ביותר הוא לא נחמד במיוחד. לעולם לא תראו אותו מנהל שיחות רכילות במזנון, אך כשמדובר בענייני עבודה הוא אריה. לא יחמיץ דיון או סעיף, נידח ככל שיהיה. גם את המשבר הליטאי הוא מצליח לצלוח בצורה סבירה יחסית. מדי בוקר הוא מקבל את עיתון הפלס לתיבת הדואר שלו, קורא ומתפוצץ. בחוץ הוא שותק. הוא מבין היטב שכל אמירה שלו תשחק לידי מבקשי רעתו. במובנים רבים, גפני הוא סוליסט. הוא לא הסתגל ל'נוהל החצרות'. איש לא יכול להכתיב את סדר יומו. מנגד, הוא השורד כמעט הכי ותיק בפוליטיקה החרדית. מה שמוכיח, שיאהבו אותו או לא, כולם מבינים שאי אפשר בלעדיו.

מִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת יְלָדִים
זו הייתה שנת עוני ודלות. שנה שבה נוסדו עוד ועוד ארגוני חסד אך נותרו פחות ופחות תורמים. תנועת המלקחיים של ממשלת ישראל שהורידה את הקצבאות, שללה את התמיכה בבחורי הישיבות ופגעה במוסדות החינוך, הותירה משפחות רבות הרחק מתחת לקו העוני. תחת הכותרת של הוצאה למעגל העבודה ורוממות השירות הצבאי, נרמסו זכויות הפרט החרדיות, והחיים הכלכליים הפכו לכמעט בלתי אפשריים.

אם לפני עשור קצבאות הילדים לבדן יכלו להחזיק את המשפחה החרדית בצורה סבירה, הרי שהיום עומדת הקצבה על סך של 140 שקלים עבור כל ילד. לעג לרש. דומה שתפילת רבבות תינוקות של בין רבן שיעתירו על העברת ממשלת הזדון מהארץ – לא תשוב ריקם. לא הפעם. לא כשהרעב הפך לאורח של קבע בבתים רבים כל כך בציבור החרדי.

עוֹטֵף עַזָּה
אזור בישראל הכולל את היישובים שמסביב לרצועת עזה, שספגו הכי הרבה אש במהלך המלחמה האחרונה. תושבי האזור האשימו את הממשלה במחדל בכל הנוגע לטיפול בהם, ורבים מהם התפנו על דעת עצמם מבתיהם. אם אתם מחפשים דירה בזול, זה המקום. כולל אופציה לחניה תת קרקעית במנהרה.

עוֹלַם הַתּוֹרָה
מי שרוצה ללמוד על מצבו הכלכלי הקשה של עולם התורה, טוב יעשה אם ייתן הצצה קלה ללוח הזמנים של מי שעומד בראש מוסדות 'עטרת שלמה' בארץ הקודש הגאון רבי שלום בער סורוצקין.

במוצאי שבת הוא יצא מביתו בבית שמש לשדה התעופה כדי לטוס לניו יורק, ביום שלישי הוא כבר היה בסאן פאולו ובחמישי כבר חזר לניו יורק. בראשון האחרון הוא הגיע לארץ, ועד שייקדש החג הוא יתפוס עוד גיחה קטנה לחו"ל. "המצב הוא כמעט בלתי אפשרי", אומר לנו גורם בישיבה. "אין ספק שרואים נסים גלויים. בכוללים בירושלים סיימנו לשלם את כל החובות, ובבני ברק נשלם עוד לפני ראש השנה, אבל אם המצב יימשך עוד תקופה – הכל יתמוטט".

ב'עטרת שלמה' יודעים לחלק את מוסדות התורה בארץ לשתיים. ישנם המוסדות שעומדים על איש אחד, כך 'סורוצקין', כך גם 'ויסבורד', כך גם עוד כמה מעצמות תורה שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות. אם ראש המוסד נופל למשכב לכמה ימים ל"ע, המוסד כולו נקלע לסחרור כלכלי שממנו הוא צריך להתאושש במשך חודשים ארוכים. לעומתם, ישנם ישיבת מיר, פוניבז', חברון ועוד מוסדות תורה גדולים שלהם יש מערך תרומות מסודר, בוגרים ואוהדי הישיבה, כך שהעסק יכול להמשיך לרוץ גם בעיתות משבר.

השנה האחרונה הייתה בלתי אפשרית עבור מנהלי המוסדות. הם התמודדו עם משבר כלכלי מתמשך, עם קיצוצים בלתי אפשריים בתקציבי הממשלה, ובעיקר עם יכולת מוגבלת של הורים לשלם שכר לימוד עבור בניהם, בשל מתקפת הגזרות שפגעה קשה בסל ההכנסות של המשפחה החרדית.

אך למרות הכל, עולם התורה מתפתח כפי שלא התפתח מעולם. זה הזמן גם לווידוי קצר: לפני מספר חודשים פרסמנו מעל גבי במה זו כותרת ראשית שנשאה הכיתוב הבא: עולם התורה בקריסה. זה היה לאחר שהגאון רבי אלחנן ויסבורד העומד בראש רשת הכוללים 'יששכר באוהליך' הודיע כי 'אינו יכול עוד'. את המלגות הוא התקשה לשלם, תרומות הוא הפסיק לגייס, עד שחשב לפרוש מהמשימה. את האשם הוא תלה בגבירים שמקשים את לִבם ואוטמים את לבם לזעקת אברכי ארץ ישראל. אילו כל הגבירים בעולם היו נותנים רק את המעשר המתחייב ניתן היה להחזיק את עולם התורה ברווח לשנים ארוכות, אמר אז בשיחה ל'משפחה'.

חודשים ספורים לאחר מכן תמונת המצב עודנה קשה מנשוא, אך עולם התורה לא קרס. ההפך הוא הנכון.
עם פרוש שנת תשע"ה חובה עלינו לבשר כתשובת המשקל כי 'עולם התורה בפריחה'.

עֵץ
מפלגת הבית של מי שמכונים 'הפלג הירושלמי'. המפלגה הצליחה להביא קצת יותר מ-7,000 קולות, אבל היא גררה את הציבור החרדי לאחת ממערכות הבחירות הנוראיות שחווה אי פעם. המטרה קידשה את האמצעים: קולות ערביים, התרת נדרים, קללות ומה לא. בסופו של דבר הצליחה הסיעה להכניס מנדט בודד לעיריית ירושלים, מנדט השווה את משקלו בזהב: חיים אפשטיין, נציג הסיעה, מונה לסגן ראש העיר כאות הוקרה על מאמצי הסיעה להכשיל את מועמד הציבור החרדי – משה ליאון. בימים שבהם מנהלת הנציגות החרדית בעירייה מאבק למען זכויות התושבים בשכונות המתחרדות, כנגד חילולי השבת ומה לא – כדאי להיזכר איך כל זה קרה.

פָּרָשַׁת הוֹלִילֶנְד
למרבה האירוניה מסתיימת שנת תשע"ד עבור מורשעי הולילנד בבשורה משמחת: כניסתם אל מאחורי סורג ובריח נדחתה בהוראת בית המשפט העליון עד לתום הדיון הערעור בעניינם. ראש ממשלה לשעבר, ראש עיר לשעבר, מהנדס, מארגן עצרות תורניות ובעיקר איש חסד נאלצים להתנחם בסיומה של שנה טרגית כל כך עבורם, במעט הזה. הבשורה הרעה היא שבית המשפט העליון לא מתכוון למרוח את הערעור. השופטים כבר מונו, וההליך כולו יתנהל במהירות ובבהילות, משל משבעת המורשעים הללו תבוא הסכנה הבאה של מדינת ישראל רווית פיגועי הראווה ומוקדי המשטרה שפעמים רבות לא עונים.

השנה הזו תיזכר גם כשנתו של השופט דוד רוזן. שופט אלמוני שעשה קריירה על גבם של מורשעי הפרשייה. הוא לא הסתפק בהכרעת הדין הקשה, והוסיף מליצות כמו 'בוגד' ו'שקרן' לפסק הדין, משל היה סופר מתח ולא שופט המכריע את חייהם של אנשים. המליצות הללו עלו לו ביוקר, הן הובילו לביקורת נוקבת והעמידו את פסק הדין כולו בסימן שאלה. גם על יהודי עתיר זכויות שדומה שאין מי ששילם את חובו לחברה כמוהו, לא חמל רוזן. על ר' אורי לופוליאנסקי נגזרו שש שנות מאסר, זאת על אף חוות הדעת הקובעות כי הוא לא כשיר לשאת את העונש בשל מצבו הבריאותי.

שנת תשע"ה עלולה להיות השנה שבה לראשונה בהיסטוריה נכנס ראש ממשלה אל מאחורי סורג ובריח. דומה שבכמה בתי כנסת, התפילות השנה ייראו אחרת לגמרי מראש השנה של שנת תשע"ד.

צַו אִסּוּר פִּרְסוּם
אחת הבדיחות התפלות מבית המדרש של הצנזורה הצבאית שהפכה ללעג וקלס בדור הטכנולוגי שבו המידע מועבר במהירות האור לכל מכשיר המחובר לרשת אלקטרונית כזו או אחרת. כך, בעוד המדינה כולה יודעת לפרטי פרטים את שמות ההרוגים/הכישלון הצבאי/פרטי המו"מ המדיני, נאלצת התקשורת הממוסדת להתמודד עם הוראות ארכאיות שכל קשר בינן לבין המציאות אפילו לא מקרי. כדי לפתור את הטרגדיה הקומית הזו, צריך לקרות אחד מהשניים: או שעם ישראל יתעטף באחריות לאומית ויפסיק להפיץ שמועות שמדירות שינה מעיניהם של מיליוני אזרחים מודאגים, או שיבוטל המוסד הארכאי הזה. מכיוון שהאופציה הראשונה לא ריאלית, נראה שכדאי שמישהו שם, בצנזורה, יתעשת, ויפה שעה אחת קודם.

רְאוּבֵן רִיבְלִין
דומה שראש הממשלה לא דילג על אף טעות אחת בנושא הבחירות לנשיאות. הוא רצה לדחות, ניסה לדחוף מועמדים חדשים עד לרגע האחרון, ואפילו בין ההצבעה הראשונה לשנייה שיגר את מקורביו לחדרים שונים בכנסת בניסיון להמליך את מאיר שטרית.

בסופו של דבר זכה איש ירושלים, שדמעותיו הכניעו את הפוליטיקה. רובי ריבלין נבחר ברוב קולות לנשיא העשירי של מדינת ישראל.

והנה הגענו לשאלת מיליון הדולר: החרדים תמכו בו או לא תמכו בו? מי יידע.

דבר אחד ברור: רגע אחרי שהוכרזו התוצאות לאחר סיבוב שני מותח שבו נראה היה שמאיר שטרית הוא-הוא הנשיא הבא של מדינת ישראל, היו חברי הכנסת החרדיים הראשונים לעמוד מול הפודיום ולברך את הנשיא שנבחר בתמיכתם.

הפרוטוקולים של ישיבות הסיעות החרדיות שופצו, האמירות המעומעמות על תמיכה צולעת במועמד כזה או אחר הפכו מיד לאחר הניצחון לאמירות חד משמעיות על תמיכה בלתי מסויגת מהרגע הראשון, ואפילו ריבלין הפגוע, שחווה את השעות הקשות בחייו, גילה אבירות לב של מנצחים והודיע שלא היה נבחר לולא החרדים.
נו, מילא.

רַבָּם דָּקְרוּ
מטבע לשון שנטבע בימיו של רבי יוחנן בן זכאי, והתעורר השנה לתחייה. יום אחרי הבחירות הסוערות לרשויות המקומיות נכנס יהודי מעורער בנפשו לביתו של מרן הגראי"ל שטינמן והכה אותו נמרצות. הזעזוע שהיה מנת חלקו של כל מי שקורא לעצמו חרדי לא יימחה במהרה. כולנו תקווה שהשנה נלמד על המושג הזה רק באגדות החורבן, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.

רַבָּנוּת יְרוּשָׁלַיִם
סאגה שמעסיקה את העסקונה הירושלמית בשלוש עשרה שנה האחרונות מאז פטירת שני הרבנים הראשיים הקודמים. תקציר הפרק האחרון: הבחירות נקבעו לכ"ז בתשרי, אך מספר עתירות התלויות ועומדות בבג"ץ עשויות לדחות בפעם המי יודע כמה את הבחירות למועד בלתי ידוע. אף על פי שנותר עוד פחות מחודש עד למועד הבחירות הרשמי, טרם הציגו המועמדים המובילים לתפקיד הרב הספרדי את מועמדתם. מי שלכאורה יכול לזכות בקלות יחסית בתפקיד, הוא הגרש"מ עמאר, שיכריז על החלטתו מיד לאחר שמועד הבחירות יעבור את כל המשוכות המשפטיות.

בגזרת הרב האשכנזי נראה היה שהרב אריה שטרן הוא הוא המועמד המוביל, לאחר שהצליח לגבש סביבו קואליציה המונה את שר הדתות ואת ראש העיר. בעיות חוקיות הנוגעות לכושר רב העיר שיש בחזקתו, עלולות לפסול אותו מלהתמודד, ומי שעשוי להרוויח במקרה כזה הוא הגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של גילה, ומי שזכה לתמיכת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לתפקיד וזוכה גם היום לתמיכה נלהבת של גדולי ישראל.

אחרי כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה עתירות, השמצות ולכלוכים, קשה להאמין שהרב שייבחר יצליח להפוך את ירושלים לעיר שחוברה לה יחדיו. ובכלל, מישהו הרגיש בחסרונו של רב בבירה בעשור האחרון?

שׁוּבוּ אַחִים
מבצע צבאי בגדה שאליו יצא צה"ל בעקבות חטיפת הנערים נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל-עד שאער הי"ד. במהלך המבצע נעצרו מאות פלסטינים, נחשפו מצבורי נשק ולבסוף אותרו גופות הנערים. שני החשודים ברצח, מרוואן קוואסמה ועאמר אבו עיישה, ירדו למחתרת. מעצרם של כחמישים משוחררי עסקת שליט והפסקת תשלום המשכורות לאנשי חמאס, הובילו לירי מסיבי על יישובי הדרום, מה שגרר את ישראל למבצע 'צוק איתן'. אבל מי בכלל זוכר איך זה התחיל?

שֶׁלֶג
אומרים שהצרות החדשות משכיחות את הישנות. צודקים כנראה. מי זוכר שרק לפני כמה חודשים ישבנו כולנו בצר ובמצוק, בלי חשמל ובלי מקרר, בלי אור ובלי יכולת לנוע, במשך שלושה ימים רצופים? השלג שלא הגיע ממש במפתיע הצליח לשתק את כל המערכות בבירה ולא רק בה ולהפוך את החיים של מיליונים לסבל מתמשך. חווינו שבוע של צעקות, דרישה להקמת ועדות חקירה, עריפת ראשים סטייל דאעש – מה לא. כמה חודשים חלפו, וחורף חדש עומד בפתח.

חושבים שהשתנה משהו? נו באמת, תהיו רציניים. אה, ואל תשכחו לקנות תאורת חירום. הפעם, לא יהיו לכם תירוצים. החזאים מדברים על חורף קשה במיוחד.

תְּקֹף תַּעֲשֶׂה בִּגּוּעִים
ההפוגה הקומית של מבצע 'צוק איתן'. היוצרים של השיר דווקא נתנו לו את הכותרת: 'זעזע את ביטחונה של ישראל', אבל אתם יודעים, החיים דינמיים יותר מחבורת זמרים בעזה. אז מה היה לנו כאן? החבר'ה מעז א דין אל קאסם התגלו כיוצרים כישרוניים במיוחד שבין ירי רקטה אחת לחברתה, עוסקים בבונקרים ביצירה מוזיקלית לא רעה בכלל. ובינתיים, בישראל: אין ספור פארודיות על השיר החמאסי, בהן גם שיר חסידי שהפך ללהיט חתונות היסטרי.

נאמר זאת כך: החלק היחיד בשיר שהתגשם הוא 'חתור למגע עם הציונים'. אם לא בקרב אמיתי, לפחות בזה המוזיקלי.

תשע"ד/ תשע"ה
עוד שנה חלפה, ושנה חדשה עומדת בפתח על תקוותיה, חלומותיה, שאיפותיה ותפילותיה. שתבוא שנה טובה יותר, מתוקה יותר; פחות צרות, פחות ייסורים. שיבוא המשיח ותבוא הגאולה השלמה ויאמר השם סוף לצרותינו ההולכות ונערמות לגובה רב יותר מדי שנה.

דומה שהאיחול המדויק ביותר הנאמר בימים אלו בינות להררי המילים המיותרות שנשלחות במיילים הדביקים עד אימה מחברות הביטוח, מהבנקים ומהמכבסה השכונתית, הוא הברכה היהודית הטובה והוותיקה: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. קצר, קולע, נקי וכל כך יפה ומרענן.

נכון, זו לא הברכה הכי מקורית בעולם. וכשהחתום עליה הוא משה ממוסך צחי, המזכיר לך לבוא למוסך כדי לבצע טיפול 10,000 שעוד נגרר מהשנה הקודמת, אתה מבין שאין ברֵרה, וחלק מהקללות והטרדות עוד ייגררו אתך לשנה הבאה. אך בכל זאת, התחושה הרווחת היא שהנה מגיעה לה שנה חדשה ומביאה בכנפיה הזדמנויות חדשות ואפשרות חד פעמית להתפלל ולקבל שנה טובה בהרבה. בעיה אחת יש בה בברכה הזו: מרגע שהיא הופכת לטקסט קבוע בסיומה של כל שנה, היא לא שווה מאומה. הרי כבר עכשיו אנו יודעים שבסוף השנה הקרובה נשמיע את אותו איחול בדיוק. כבר עכשיו מודפסים לוחות השנה של תשע"ו ובתחתיתם השורה הנצחית והקבועה: תכלה שנה וקללותיה.

למה? מי אמר? אולי זו תהיה שנה ללא קללות? אין סיכוי. ברור שתהיינה קללות. אז מהו פשר האיחול המוזר הזה?

פשוט מאוד. מהות האיחול הזה היא אחת: אנו מאחלים לעצמנו את היכולת להשתחרר מקללותיה של זו ולקדם בברכה את ברכותיה של זו. הרי ברור שגם בזו וגם בזו היו ותהיינה ברכות וקללות. הכמיהה היא, להצליח לזנוח קללה ולהתחבר לברכה.

ולמה בראש השנה? מפני שזהו בדיוק ראש השנה. תחנת התחדשות. הזדמנות חג שנתית. זהו ראש השנה. בריאה מחדש, יום תחילת מעשיך, תחנת מעבר, הדרך להבין כי החיים הם הרבה יותר מבלוק ארוך ואפור שמתחיל בחדר לידה ומסתיים בהר המנוחות, הם מסלול שלם של עליות ומורדות, עם תחנות עצירה שבהן נותן לנו הקב"ה הזדמנויות התחדשות.

אז כן, כשם שהיו בה בתשע"ד הזו כמה הצלחות מרשימות, כך יהיו בה בעזרת השם גם בתשע"ה הצלחות וברכות; וכשם שיש בנו היכולת לזכור דווקא אותן ולהתנתק מכל השאר, כך יהיה גם בשנה הבאה עלינו לטובה.
שנה טובה ומתוקה.