קוראים לו יוסף חיים והוא מעריץ את מרן. באי בית העלמין שבסנהדריה ראו אותו מטפס ועולה לחלקת מרן בליל ההילולה השבוע. באוטובוס אגד משכונת רמות הגיע לכאן, כולו התרגשות גואה על הזכות שנפלה בחלקו לעלות ביום השנה הראשון לקברו של אביר הרועים ומחזיר העטרה, פאר יהדות ספרד שדורות יבקשו תורה מפיהו.
בלִיל של קולות וכרוזים קידם אותו בבואו לבית מועד לכל חי. צומת סנהדריה כולו דמה עליו לפרקים לשוק מַחְנֵֶיוּדַה ביום מכירות סוער במיוחד. מכוניות צפרו בעצבנות. מוכרי תמונות ומשווקי קמיעות כָרְזוּ בהתלהבות. תמונות בגדלים שונים חסמו את המסילות העולות לחלקת הקבר. ספרים על גבי ספרים הוצעו למכירה, כולם עוסקים במרן ומתיימרים להקיף את דמותו. מרביתם נכתבו, במחילה, בחפזון, ללא מחויבות לאמת ותוך זלזול מחפיר בהשכלתם של הקוראים, ורק מיעוטם ראוי לעלות לשולחן מלכים כסולת מבוררת וכסחורה איכותית. יוסף חיים יודע זאת היטב, ועל כן דילג מעל דוכנים אלו.
"הכנסת אורחים שעל-ידי בית מרן", קידם אותו שלט מאיר עיניים, שנתלה בפתחו של אוהל שנמתח באופן לא חוקי על מפתן בית העלמין. מה משובח יותר מלהיות אורח נוטה לאכול בבית מרן – דבר שבו לא היה יוסף חיים זוכה בחיים חיותו, שהרי אינו רב או בעל קשרים ועל כן לא היה מבאי רחוב הקבלן 45, אולם שמא על כך נאמר כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
גדולה הייתה אכזבתו של יוסף חיים כשנתחוורה לו התרמית: אם בחיי מרן הייתה שליטה על המותג 'בית מרן', הרי שכיום, כל הרוצה יבוא וייטול את השם מבלי שיהיה מי שימחה בידו. חשב יוסף חיים לשבור למצער את רעבונו, שכן שעות ארוכות לא בא דבר מאכל לפיו, אלא שעצומה הייתה אכזבתו כשגילה שהכנסת האורחים הזו כולה אינה אלא עמדת התרמות פורייה. לבסוף נפנה אל המשאית של רובין שאינו דורש דבר בתמורה למשקה שבו הוא מחיה נפש כל חי, ומברזיה הוריק מעט מים ממותקים לגרונו הצחיח.
אם אל האמת נבקש להיצמד – לא קלה הייתה דרכו של יוסף חיים לציונו של מרן. מכל עבר עטו עליו בעלי דוכנים ורוכלים מזדמנים, והציעו לו מרכולת זרה ומוזרה. מקמיעות שונות ועד לתמונות בגדלים שונים, מעבודות לפי מיטב שכלולי עולם העיצוב, הקרוי פוטושופ. באחת התמונות מבצבצת דמותו ההדורה של מרן מתוך חשרת עננים, עומדת וצופה בהלווייתה הענקית מתוך מרפסת מעוצבת להפליא. טובה התמונה לבעלי דמיון בלתי מפותח, הזנים את עיניהם בתעלולים עיצוביים כגון דא. דוכן אחר מציע שירות פוטושופ און ליין: יצטלם הלקוח במקום, וחיש מהר תישתל תמונתו כשהוא עומד לצד מרן בחיי חיותו, שהרי לדמיון אין גבולות והמסגרת סובלת הכל.
לבו של יוסף חיים בר האוריין ההולך את חכמים, נתכווץ למראה תעשיית התמונות וחרושת הקמעות. את מרן לא הכיר באופן אישי, אולם בספריו הגה ואת שיעוריו שמע, ומתוך כך למד שתרבות זו רחוקה מעולמו של מרן עד כדי סלידה. אולם עתה אין מי שיוכל לפקח על הנעשה, ועל כן יכול כל אחד להתפרנס על חשבון אמונת ההמון ורצונו לִקְרַב אל אדרת איש התורה שעלה השמימה בסערה.
סמוך לגדר בית העלמין נתקל יוסף חיים בדוכן לכתיבת ספר תורה: אות בחמישה שקלים, מילה בעשרים, עמוד במאתיים. זיל הזול, מבצע חיסול של ממש. "יאללה רבותיי", הכריז הרוכל. "בחמש שקל גם תְּשַמְחוּ את מרן, גם תְּזַכּוּ את עם ישראל, וגם תזכו לכל הישועות. כל הקודם זוכה וכל המאחר בוכה". על דוכן ההתרמות הונח ספר התורה עצמו, או לפחות ארגז שבו יונח ספר התורה לעתיד לבוא. מרוב התלהבותו, לא שת המתרים-הרוכל לבו לכך שהוא נשען בשגגה, בכל כובד משקלו, על ספר התורה של מרן.
כאן התבלבל יוסף חיים. מצד אחד, זו תעשייה שלא הייתה לרוחו של מרן. מצד שני, זוהי אות בספר תורה. החליט אפוא יוסף חיים לשלשל חמישה שקלים אל דלי ההתרמות, מתוך תקווה איתנה כי עוד בימיו תושלם כתיבת ספר התורה שישמח את מרן ויזכה את עם ישראל ואולי אף יזכה אותו בישועה בעניינים הנצרכים לו בחייו.
לאחר מסע תלאות כהנה וכהנה, הגיע יוסף חיים אל חלקת קבר מרן. "נלב"ע לאחר ייסורים", ראה את הכיתוב הפשטני להחריד שביקש מרן כי יחרטו על מצבתו. לבו התפלץ. פשוטה המצבה, נמוכה, קמצנית בביטוייה על ענק התורה שלא היה כמותו בדורות האחרונים. אולם כגודל פשטותה כך עוצם יקוד אש אהבת התורה שהבעירה את נפשו של מי שגופו הוטמן תחתיה ונשמתו צופה אל היהדות הספרדית המתקשה להכיל את חסרונו ומתוך כך יודעת ימים של משבר ורגעים של ליקוי מאורות.
כדי לחוש בזאת, אין יוסף חיים זקוק לעיבודי תמונות ותעלולי פוטושופ. לשם כך יש לו את 'יביע אומר' ואת 'יחווה דעת', את 'חזון עובדיה' ואת 'מאור ישראל'.
קוראים לו שִייעֶ והוא רובץ בכנסת. אם אינכם מכירים אותו, חבל מאוד שאינכם מכירים אותו. מאה ועשרים נבחרי ציבור ומאתיים וארבעים עוזרים פרלמנטריים דווקא מכירים אותו היטב. על בוריו הם מכירים אותו. יודעים את שיחו, בקיאים בשיגו ועֵרים למזגו ולמצב רוחו הנתון. קצתם רוחשים לו הערכה, אחרים נושפים כנגדו בבוז. שייע איש הכנסת. זה כינויו, בעצם שמו. באשר יילכו חברי הכנסת ייתקלו בשייע איש הכנסת, המשכים ומעריב לגבעת רם משל הייתה מקום עבודתו, אף אם למעשה מעולם לא התקבל אליה אף לא בתור עובד קבלן.
לוביסט מטעם עצמו הוא שייע. זה משלח-ידו, אף כי לא בטוח שזו פרנסתו. וכך דרך הלוביסטים, לילך בין מסדרונות הכנסת וחדריה, לקשור שיחות עם פוליטיקאים ועוזריהם ולקדם עניינים שונים שלשם קידומם הם באים על שכרם. מעטים יודעים כיצד ממציא לעצמו שייע אישורי כניסה לכנסת, אולם איש לא יאמר לו מה יעשה וכיצד יפעל. רבים תוהים מדי פעם למטרות הסתובבותו בכנסת ולפשר האינטרסים שבקידומם הוא חפץ. אולם הסעיף הראשון בשולחן הערוך חרוט על לוח לבו תדיר, ושייע אינו בוש מפני המלעיגים עליו. על כולם ישים פס. הם תוהים מהיכן האומץ, והוא עושה את דרכו אל הפגישה הבאה, הספונטנית לחלוטין, משום שזימון פגישות מראש אינו כלול בסדר יומו של שייע. יתכבדו האישים הדגולים המשוחחים עתה ביניהם, ויתפנו לזר המבקש את תשומת ליבם.
הוא חרדי עם כל הסממנים, שייע איש הכנסת. אומרים שהוא מקפיד על קלה כבחמורה, ואפילו דורש מפעם לפעם מעובדי המזנון כי יציגו בפניו את תעודת הכשרות. קשה לטעות בחזותו, אף לא בהשתייכותו התת-מגזרית. הוא אף אינו מסתיר זאת בבואו ובצאתו מפגישות עם כל מי שמוכן לשמש לו שותף לפגישות בבניין הכנסת.
שייע הוא רדאר פוליטי מהלך. חיישניו מצוינים. חוש הריח שלו יכול להתחרות בקלות עם, להבדיל, הכלבים ביחידת עוקץ. הוא יודע לזהות משברים פוליטיים בעודם בראשית התהוותם ולקרוא מפצים גדולים עוד בטרם יבואו לעולם. "פלוני עומד לצאת מהקואליציה", ילחש לא אחת כאשר הפלוני עובר במסדרון. ואם פלוני לא ייצא? עדיין אין זה אומר ששייע טעה בחישוביו, אלא שכך היא דרכה של פוליטיקה – תזזיתית ולא צפויה, דינמית ולא חזויה. אבל שייע הוא חזאי מעולה, ואת זאת יודעים מפעילי קווי נייעס השומרים את מספרו בראש האלפון הסלולרי שלהם וניזונים ממנו בזמן אמת. וכששייע ממתיק סודות ומנדב מידע, במאור פנים הוא עושה זאת, לפי שעינו יפה בלקוחותיו.
יום שני השבוע, היה יום חג עבור שייע. לפתיחת כנס החורף הופיע שייע במלוא הדרו. שבועות ארוכים נאלץ להגיע לכאן, ולראות קירות המחזירים הד לקולו, ולא לראות ידיים הנענות לזרועו המושטת. עתה באה גאולתו. חברי הכנסת חזרו למקום האהוב אליו, ומעתה ואילך יחזור לשגרת פגישות וטרטורים ומכירת תבשילים חדשותיים לכל נצרך.
ביציע הקהל ישב שייע, בלחיים ורודות כשושנת העמקים. מכשיר סלולרי בידו, פנקס רשימות בכיסו. האזין לכל הגה, רשם כל הגיג. שייע אוהב במיוחד את נאומיו של ראש הממשלה, הגורמים לו עונג עילאי. "איך הוא מכניס לשמאלנים האלה", לחש ליושב לצדו – סטודנט חילוני במגמת מדעי המדינה. מאז היותו בחור ישיבה ועד הנה, שייע עוקב אחרי נתניהו. באותן שנים רחוקות טרם שיער כי יום יבוא ובחברת ח"כים חרדים וחסרי אונים יתהלך כוותיק ורגיל. אולם עתה הוא מממש את תכלית שאיפותיו, וכל באי הכנסת רואים כיצד ממשלות יכולות ליפול ואחרות לקום, אך שייע איש הכנסת לעולם יעמוד על עומדו.
קוראים לו אורי ויש לו חולשה לספורט. בחור רגיל בימים כתיקונם. חובב תחרויות ספורט בלילות שאינם כתיקונם. כאשר תתרחש תחרות גדולה ייצא בחזותו הישיבתית לקיוסק מקומי ויבקש לעקוב אחר גדלי גוף הדולקים אחר כדור במאמץ מתנשף להשיגו ולהכניסו לתוך שער ברזל, וכל המרבה בשערים הרי זה מוכרז כמנצח. תרבות יוון זו, משוקצת היא עד מאוד בהיכלי הישיבות, אולם מלחכת בשולי המחנה, ואורי אינה יכול לה על דרך כלל.
במוצאי השבת האחרונה התגודד אורי עם אחרים בפתחו של קיוסק שכזה, מבקש לעקוב אחר תחרות ספורט בין שתי אגודות המתגוששות זו בזו במאמץ להרבות בזריקת כדורים. בברכיים כושלות פסע. שני יצרים התגוששו בו. מאה פעמים ביקש לשוב על עקבותיו, ולבסוף גברה בו תאוות ההתנצחות. בבואו אל הקיוסק האמור מצא עוד צעירים כמותו. חלקם רוצים בכל מאודם בניצחון האגודה האחת, חלקם מקווים בכל נימי נפשם שתגבר יד האחרת. כשעיני הראשונים זורחות, פני האחרונים מוריקות. פעימות לב נחסרות וצבעי פנים מתחלפים ונשימות נעתקות, משל מדובר במלחמת כבשונו של עולם ולא בהבל מהבלי העולם, ואורי שלנו, שיודע את ריבונו ואינו מתכוון למרוד בו, היכן יישא את בושתו?
נזהר אורי עד מאוד לבל יידעו בישיבה על תחביבו הפסול, ולא רק מחמת חששו מהמשגיח. תעלולים שונים הוא עושה לשם הסוואת חולשתו: במסתרים ייצא מדלת אחורית ובמחשכים ישוב מכניסה צדדית. כשיספרו עמו בישיבה על התחרות שהתנהלה אתמול ימשוך בכתפיו כמי שאינו מצוי בנבכי תרבות יוון. אולם על העוברים ושבים, הרואים בחורים שחזות ישיבתית להם, המבלים את זמנם בצפייה במשחק ספורט, אורי אינו רוצה לחשוב או שרוצה לחשוב, אך מה יעשה ויצר העבודה הזרה הספורטיבית מתגבר עליו בכל יום ויום עד שרגליו נושאות אותו מאליהן בכל עת שמבלי עולם מתכנסים לחזות במעמד ההתגוששות ההמונית סביב כדור תועה שגלגוליו משודרים מול עולם שלם שנשימתו נעתקת?!
במוצאי השבת האחרונה הוגדשה סאתו של אורי, כאשר אחד מהעוברים והשבים העיר לו על חילול השם הכרוך בהליכתו אל מקום אשר בו המסכים המבדילים בין בחור הישיבה לעולמו הראוי. חבוש כיפה סרוגה היה מעיר ההערה, וכוונתו כלל לא הייתה לשם שמים כי אם להקניט, ולא לישיבה ביקש לשלוח את אורי כי אם לצה"ל. אולם מסר נורא זה מפעפע עד עתה בלבו של אורי כארס של עכנאי, ועזה תקוותו כי במשחק הבא, יסתדרו מגודלי הגוף ויבקיעו שערים מבלי שיעקוב אחריהם בחרדה ממוכרת.
זו על כל פנים החלטתו העזה של אורי לעת עתה, והוא מקווה לעמוד בה כצוק איתן. שפתי כל קוראי כפולת העמודים הלזו מרחשות תפילה כי בפעם הבאה ששמה של העיר ברצלונה יתגלגל על לשונו של אורי, יהיה זה רק בהקשרו של מפרש התלמוד רבי אהרן הלוי מברצלונה, או בהקשר לוויכוח הפומבי הנודע שניהל בה רבו הרמב"ן זי"ע, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני בשנת ה'כ"ד, 1263 למספרם, בנוכחות המלך יעקב הראשון מאראגוניה ונזירי המסדר הדומיניקני, אשר נאלצו להודות לבסוף באמיתותה הנצחית ובצדקת דרכה של אמונת ישראל שלעולם לא תימוט.
