אבל בחסידות גור עם הישמע הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון החסיד רבי אברהם חיים פרידמן זצ"ל מירושלים, אשר נשמתו עלתה הבוקר לגנזי מרומים לאחר מחלה קשה ממנה סבל בשנים האחרונות. בן 74 היה בפטירתו.
הגרא"ח זצ"ל נולד בט"ז באב תש"א, לאביו הרה"ח רבי רפאל ז"ל, מחשובי חסידי ירושלים של מעלה. עוד בהיותו נער צעיר, כאשר קנה חכמה ודעת בישיבת סלונים בירושלים, התקרב לאדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' זצוק"ל אשר שם את עינו על העילוי הצעיר וחיבבו כבנו. עם התקרבותו לחצר גור עבר הבחור הצעיר אברהם ללמוד בישיבת 'שפת אמת', שם עלה ונתעלה במעלות סולמו של רבי פינחס בן יאיר.
ברבי אברהם זצ"ל התקיימה מזיגה נדירה של חריפות מוח בקנה מידה עולמי והתמדה בתורה כאחד הגדולים מדורות קודמים, לצד חסידות ופרישות עליהן עמל כל ימיו ובת שחוק שמעולם לא סרה מפניו, גם בשנות מחלתו הקשות. ענוותנותו ושפלות רוחו אף הן היו לשם דבר. אחד ממעריציו מגדיר בדרך צחות כי "ר' אברום (במלרע, כפי שכונה בחיבה) מעולם לא הרגיש שמישהו חייב לו עודף…".
המחזה שאפיין אותו יותר מכל היה הספר שהיה נתון בידו בכל מקום ובכל מצב, לשם ניצול כל רגע פנוי (וגם 'לגנוב' קצת מהרגעים שאינם פנויים…) ליגיעה בתורה. גם בחתונות צאצאיו היה ניתן לראותו אוחז בספר והוגה בתורה כשהוא נשען על עמוד מזדמן או יושב בהצנע בזווית שולחן הכבוד.
כמנהג רבים מנקיי הדעת בגור, משך רוב ימיו לא שימש הגרא"ח במשרה תורנית כלשהי, למעט מספר שנים בראשות כולל למצוינים של חסידי גור בירושלים, אולם רבים הם תלמידיו ואלפים זכו לשאוב ממעייניו, אשר היו פתוחים בכל עת לכל דורש ומבקש ה'.
בשנים האחרונות חלה במחלה הקשה, וגופו נחלש מאוד עד שאיבד את יכולות התפקוד שלו. גם בימי מחלתו, היה מגיע במאמץ רב לבית המדרש של גור בירושלים והשתתף ככל יכולתו בשמחות שערך כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, אשר התבטא כלפיו פעמים רבות בהערצה ובחיבה.
בפטירתו נעקרה מן העולם דמות של חסיד מדורות קודמים, רם המעלה ויקר המציאות. הותיר אחריו משפחה לתפארת, בנים, נכדים ונינים העוסקים בתורה ובמצוות: בניו – ר' יהודה לייב, ר' שלמה זלמן ור' דוד מרדכי, וחתניו – ר' אברהם גולד ור' שמואל אהרן בראון.
הלווייתו תצא היום בשעה 3:30 בצהריים מביתו ברחוב הושע 16 בירושלים.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויהא למליץ יושר עבור כלל ישראל.
הכרתי אותו אישית, היה יהודי מהדור הקודם, היה צדיק נסתר עניו וצנוע במיוחד, תדיר היה מחזק אנשים שבורי לב, גם היה מעודד הרבה אברכים לאחר נישואיהם שהיו נופלים לקשיים בשלום בית וכו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין