– תגיד – פונה צביקי שוורצברגנדרוביץ׳ ליענקי ציפרשטיין – אולי בא לך לצאת ביחד לאיזה מסלול קטן ביום ראשון?
– מה?! אני לא מאמין למשמע אוזני – יענקי המום – עכשיו אתה בא לדבר איתי על יום ראשון?? עכשיו?!
– ומתי רצית שאבוא במוצש?
– אוח, מה אתה מדבר. רואים שאתה בכלל לא בקטע.
– קטע-שמטא מה זה חשוב. בוא נבחר איזה מסלול טוב ונסגור את כל הפרטים בצ׳יק אחד.
– אוי צביקי-צביקי. מה יהיה אתך הסוף? מתי תתחיל להיות קצת יותר רציני? היה לך את כל הזמן שבעולם להכין תוכנית כמו שצריך ועכשיו אתה בא לי אחרי הרגע האחרון לסגור הכל בצ׳יק?
– אל תיסחף. יש עוד המון זמן עד הרגע האחרון.
– לא לא. אני רציני אתך. ככה לא מתייחסים לטיול. מי שבאמת רוצה להצליח צריך לבוא מוכן. אסור לחפף.
– מה יש כבר להכין? מחליטים על מסלול ומתארגנים.
– מה יש להכין? הצחקת אותי. קודם כל לפני הכל, אתה צריך לחשוב טוב-טוב מה אתה רוצה מעצמך. מה הם השאיפות שלך? לאן אתה רוצה להגיע? כמה אתה מוכן להשקיע? כמה אתה מסוגל להשקיע? האם אתה מעוניין לרוץ מהר כדי להספיק כמה שיותר, או שעדיף לך ללכת בקצב שלך? יש המון דברים שצריך לחשוב עליהם הרבה קודם.
– מה זה משנה? נחליט בשטח מה הכי טוב…
– אוי, שתהיה לי בריא. בשטח זה כבר מאוחר להחליט. בשטח אתה תחליט מה השאיפות שלך? כמה אתה רוצה להספיק?! כמה אתה מוכן להתאמץ?! בשטח אתה תתחיל להתלבט מה לעשות עם כל מיני בעיות לא צפויות שצצות לך פתאום? בשטח אתה תדע איפה הכי מתאים לעשות תחנות להתרעננות? נו, באמת.
– אז איך יודעים לפי מה להחליט?
– או, סוף סוף אתה מדבר לעניין. אני באופן עקרוני מעדיף בדרך כלל להתייעץ עם מי שמבין יותר ממני. אני נותן לו את כל הנתונים שלי והוא עוזר לי להחליט.
– מה?!? אתה?! יענקי ציפרשטיין, אתה לא יודע לבד מה אתה רוצה? אתה מתייעץ ?!
– מה השאלה בכלל. בוודאי שאני מתייעץ. להתייעץ זה לא בושה. לא שאני בעצמי לא יודע מה אני רוצה, אבל לא תמיד אני יכול לדעת אם מה שאני רוצה בכלל מתאים לי. הייתי פעם במסלול שכולם אמרו עליו שהוא הכי-הכי, אבל בקושי יצאתי ממנו חי. הוא היה גדול עלי בשני מספרים. אני גם לא רוצה מסלול שקטן עלי. אתה מבין? רק אם אתה מתייעץ עם מישהו שמכיר את הנושא טוב-טוב ואתה מדבר איתו על היכולות שלך, על כושר ההתמדה שלך, על הקשיים שהיו לך בעבר, על מה אתה רוצה מעצמך.
– רק אם אתה מתייחס הכי ברצינות שאתה יכול, אתה מסוגל להגיע למקסימום שלך. חבל סתם לבזבז את הזמן.
– תגיד, אתה לא מגזים?
– בוודאי שאני לא מגזים. תתאר לעצמך שאתה בוחר מסלול סתם לפי מה שמתחשק לך ובסוף אתה מגלה שהמסלול מסובך מידי בשבילך ואתה מתחיל להתברבר בשטח. תאר לעצמך שאתה בוחר מסלול על עיוור, ובסוף אתה מגלה שאתה מבזבז את היכולות שלך במסלול שמתאים לילדים. חוץ מזה, יועץ טוב יכול לעזור לך גם לבחור חברותא שמתאים לך.
– הוא מבין גם בחברותות???
– למה אתה מזלזל? לא יכול להיות שאתה נתקע עם חברותא שהורס לך את הכל? היה לי כבר פעם חברותא, שהוציא לי את כל הטעם מהטיול. היו קטעים שאני רציתי למהר והוא עיכב אותנו ובזבז זמן יקר. היה לי גם פעם חברותא עם כושר לא נורמלי. כל הזמן הוא היה צריך לחכות לי, וזה היה מאוד לא נעים. חברותא מתאימה זה האלף בית של ההצלחה. אני למשל מאוד אוהב באמצע המסלול כשמגיעים לתצפית טובה, לשבת בנחת ולעיין בנוף, ליהנות ממנו, לשים לב לכל מיני פרטים קטנים. לא לכל אחד זה מתאים. יש כאלו שמעדיפים כמה שיותר לרוץ ולהספיק.
– טוב, לפי איך שאתה מתייחס לכל העסק הזה, נראה לי שאני בכלל לא בכיוון.
– שמע לי, אל תצטער. תתחיל כבר מעכשיו להתארגן כמו שצריך לבין הזמנים הבא; תעשה לך סדר בראש מה השאיפות שלך; תיקח את עצמך בידים; אל תתבייש להתייעץ עם אנשים שמבינים יותר טוב ממך; תעשה לעצמך תוכנית שמתאימה ליכולות שלך. רק ככה תגיע למקסימום. עכשיו אנחנו בסך הכל לפני ראש חודש ניסן. יש לך עוד המון זמן. אם תיקח את הדברים שלי ברצינות תגיע מוכן לתחילת בין הזמנים הבא.
– תתפלא לשמוע, אבל אני מתכוון לקחת את כל הדברים שלך הכי ברצינות שאפשר, כדי להגיע מוכן כבר בתחילת הזמן הבא, בראש חודש אייר.
זה לא הומור. זה מאמר מוסרי יפה וצודק. ייש כוח לכותב
אחלה של כתבה
אלגוריה עמוקה ויפה, יפה!! מסר חד ודק….
אהבתי