בשבוע שעבר דחה בית המשפט העליון עתירה שדרשה לבדוק מיהו השר הבכיר שהדליף את המצגת הסודית שהציג צה"ל בקבינט במהלך מבצע 'צוק איתן'. המצגת פירטה את הערכות צה"ל לגבי אפשרות כיבושה של הרצועה והכרעת החמאס.
"תרחיש האימים" שהוצג בפני שרי הקבינט, חזה אפשרות לאבדות כבדות, נזק כלכלי עצום, בידוד מדיני עם פגיעה בהסכמי השלום וסכנה להתלקחות אזורית. לפי ההערכות שהוצגו, טיהור רצועת עזה מאמל"ח על 20,000 המחבלים השוהים בה, ייקח כ-5 שנים עם אלפי הרוגים בצד הפלסטיני, רבים מהם אזרחים בלתי מעורבים.
צה"ל, לא הסתייג מרוח המסמך, ובעקבות כך, מעלה דן שיאון, מפקד טייסת לשעבר את השאלה הבאה: האם צה"ל אינו מסוגל להכריע את החמאס ברצועת עזה (במחיר סביר) כפי שהוצג, או שמא הוא אינו רוצה בכך?
בטור שפרסם במידה הוא כותב כי דרך הלחימה של צה"ל להשגת תכלית הלחימה כפי שבאה לביטוי בסבבי הלחימה של שני העשורים האחרונים, כוללת הפעלת מאסיבית של אש מדויקת מנגד – בעיקר מהאוויר – למטרות שחיקה והענשה, הנתמכת בפעולה קרקעית מצומצמת עם יעדים מוגבלים בקו המגע. דרך לחימה זו מיוחסת במסמך האסטרטגיה לשינויים שחלו בסביבה המבצעית שבה פועל צה"ל, לירידת איום הצבאות הסדירים והמדינתיים ועליית איום של ארגונים תת-מדינתיים.
אולם, מתברר שהמניעים לדרך לחימה זו הנם תרבותיים וחברתיים ולא מבצעיים. מאז שנות התשעים סיגל לעצמו צה"ל מאפיינים של "צבא פוסט מודרני" הנרתע מחללים ומעדיף פתרונות טכנולוגיים ונשק מנגד על פני יצירת מגע עם חיילי אויב. צה"ל המושפע מארגוני חברה אזרחית, מתאים עצמו לשיח התקשורתי של האליטות החברתיות ומעדיף לעסוק ב"ניהול העימותים" על פני הכרעתם.
לדבריו, צה"ל מוכן להסתפק ב"תמונת ניצחון" על פני ניצחון בפועל. מושגים כמו "איפוק" ו"הכלה" משמשים כתחליף ליוזמה התקפית וחתירה להכרעה, בעוד העיסוק הרב "בקוד האתי" וב"מוסריות" הצבא משמשים כתחליף לדיון ביקורתי על הישגים בשדה הקרב.
שיאון טוען כי "תרחיש האימים" שהודלף לציבור ב'צוק איתן' ומסמך 'אסטרטגית צה״ל' שפורסם, מלמדים על כך שצה״ל – על אף יתרונו הצבאי העצום – אינו מאמין ביכולתו להכריע את ארגוני הטרור במחיר סביר שישמר את הלגיטימציה הפנימית והחיצונית שלו. הוא מעדיף, מסיבות שאינן בהכרח מבצעיות, להציב לעצמו יעדים מוגבלים ו״מתוחמים״ (כלשונו), העומדים בסתירה לתפיסת הביטחון המסורתית שבשמה הוא פועל.
