ערב יום כיפור. המילה הכי מורגשת באויר היא 'סליחה'. העולם מלא סליחות. סליחות בחצות, וסליחות באשמורת הבוקר. סליחות מפה אל פה. סליחה מלב אל לב. מבקשים סליחה. מקבלי סליחה. סלח לנו.
יהודים ויהודיות רבים וטובים מבקשים סליחה אחד מהשני/ה. תלמידים חולפים במסדרון זה מול זה: סליחה. סולח? סולחים. סולחות. ושאר ההטיות. אנחנו המבוגרים מגחכים מעט, מנסים להסביר מהי סליחה. ואיך מתנצלים. באמת.
ומה איתנו? מה איתי? הרי אמרתי משהו לא במקום, לא פעם אחת. אפילו יותר מפעמיים. גם… ההתנהגות שלי היתה פוגעת לפעמים. לא נעים לומר, קר גם שבלי שום כוונה להכאיב, משהו או מישהי נעלב עד עמקי נשמתו.
ובטח גם אותך מייסר לפעמים הקול הפנימי והקטן שקורא לנו, במיוחד היום… לבקש סליחה.
אבל אוי כמה שזה קשה. כמה מחסומים עומדים בדרך ("אבל גם היא פגעה בי!", "ומה אם הוא לא ייסלח ואני סתם אעשה צחוק מעצמי?" וגם "אני עלולה לבכות. איזו בושה!" ועוד ועוד).
כי בתוך תוכנו אנו מרגישים שלבקש סליחה זה בעצם לכופף את עצמי בפני מישהו אחר. והזמן שחלף מאז? הוא לא עושה את זה קל יותר. שעון החול עד יום הכיפורים מתקדם ובאוויר מרחפת השאלה הגדולה – מה עושים עכשיו? איך מבקשים סליחה?
זה חלק מהחיים!
לפני הכול, בואו נירגע. חשוב לדעת שכמה שנתאמץ שאירועים כאלו לא יקרו, הם חלק בלתי נפרד מן החיים. אנחנו מפרשים אירועים בצורה שונה, הנפשות שלנו רגישות לדברים שונים, אנחנו מגיבים אחרת ואפילו בין קרובים ואוהבים קורה לפעמים שפוגעים בלי כוונה.
אף אחד לא מת מלבקש סליחה.
המשקל הסגולי של בקשת הסליחה הוא הרבה יותר מסך מילותיה. אנשים רבים יעדיפו לחצות את ים המלח בשחיה או ללכת ברגל את כביש חוצה ישראל מאשר להתנצל בפני מי שפגעו בו. אך כמה מפתיע, בניגוד להרבה דברים אחרים בעולם בקשת סליחה בפועל הרבה יותר קלה ממה שהיא נראית. אחרי שהתקבלה בליבנו ההחלטה האמיצה לעשות את זה, הביצוע עשוי להיות קצר וקל, ואם הדברים נעשים בצורה כנה ונכונה – הקשר המחודש יהיה הרווח של שני הצדדים.
שימו אותו בצד, את הכבוד. אוי, הכבוד. גם למבוגרים שבנינו חולפות לפעמים המחשבות הילדותיות של 'הוא התחיל!' או 'אם היא תתנצל אז גם אתנצל'. וכד'. רבים מאיתנו מפחדים להיראות חלשים או טועים, המפסידים, ה'פריירים'.
כל המחסומים הללו יקלו עלינו להבין למה קשה לנו לבקש סליחה.
עבר זמנו ולא בטל קורבנו.
הזמן שחולף עובד לרעתנו. ככל שיעבור זמן רב יותר מאירוע הפגיעה כך יקשה עלינו להתנצל ולסגור עניין. לפעמים מתגנב גם החשש לתגובה עוקצנית כמו :'טוב שנזכרת. מזל עברה רק שנה מאז, אחרת היית שוכח/ת…'. כל זאת מלבד העובדה שאנו עלולים להרגיש מטופשים לעשות עכשיו את מה שהיה צריך לקרות כבר מזמן, אלא שרק עכשיו הצלחת לשים בצד את הכבוד ולהעז לעשות את זה.
תכל'ס, איך עושים את זה?
קודם כל מה לא לעשות: אל תנסו להצטדק ובטח שלא להטיף מוסר לשני ("מה אתה נפגע בכלל? מכל דבר עושה עניין. אתה סתם רגיש"). זה רק יוסיף שמן למדורה, ואל תתפלאו אחר-כך אם במקום שלום המריבה תתעצם.
מה אתה מתנצל על הבוקר?
אל תתנצלו ב'פגישת מסדרון' או במעלית. זה מעליב. תכננו זמן שיהיה נוח לשניכם. שלא תהיו לחוצים בזמן. כך תהיו קשובים אחד לשני.
קחו בחשבון שלא תמיד העניינים ייפתרו מיד. צריך להתאזר בסבלנות. גם אם ביקשת מחילה אין זה מחייב שהשני יסלח מיד. לפעמים הוא זקוק לזמן כדי 'להתבשל' עם הסליחה שלך, וייתכן שצריך לבקש יותר מפעם אחת. הרי אינך יודע מה היה עומק הפגיעה.
אני אתה והוא.
פיתרון נוח הוא פעמים רבות המכתב. קל יותר לשפוך את המילים אל הנייר מאשר לעמוד פנים אל פנים מול האדם שפגעת בו. יתרון נוסף הוא שהשני יקרא מן הסתם את המכתב כמה פעמים, מה שיעזור לו לקבל את בקשת הסליחה ולהתפייס.
אם מכתב לא בא בחשבון מבחינתכם, העזרו בצד ג'. מישהו ששניכם מכירים ומוקירים ושידע לקרב לבבות בתבונה.
בבקשה, תסלח לו!
ואם הצד השני לא מוכן לקבל את סליחתי ולסלוח? ההלכה קובעת (רמב"ם, הל' תשובה ב,ט) שבמקרה כזה עליך להביא שלושה חברים של אותו אדם כדי שיבקשו בעבורך ויפצירו בו שייסלח לך. רק אחרי שעשית את זה שלוש פעמים נפרדות ועדיין הוא מתעקש, מותר לך להרים ידיים והעוון יהיה עליו (ולא כמו שנוהגים הילדים בגן לעשות – 'סליחה, סליחה, סליחה. לא סולח? העבירה עליך!'…). במצב בו הנפגע כבר נפטר יש להביא עשרה בני אדם לקברו ולבקש ממנו מחילה בפניהם.
אני סולחת לך, מכל הלב.
כל האמור לעיל מדבר אל ועל מי שפגע. ומה עם הנפגע?
הוא אפילו לא חושב להתנצל. אולי הוא לא יודע שנפגעת? התפקיד של הנפגע הוא לומר 'נפגעתי ממך'. גם כשלך ברור שנעשה כאן משהו לא בסדר – זכור שאנשים שונים רואים דברים אחרת. ויתכן מאד שבאמת אין לצד השני ידיעה מזה שנפגעת.
פנו אליכם בבקשת סליחה? אל תהיו קשה. אתם הרי יודעים כמה קשה לבקש סליחה. עוד לפני שסלחתם, תעריכו את המאמץ לפנות אליכם ולהתנצל.
אל תנצלו את ההזדמנות להטיף לו מוסר או להעלות באוב עוד מקרים מן העבר בהם נפגעת ממנו. אם תעשו כן – זו עלולה להיות הפעם האחרונה שתשמעו אותו מבקש סליחה, ותוחמץ הזדמנות יקרה לפיוס.
חוק כלים שלובים
סגולה נפלאה לזכות לסליחה ומחילה מבורא עולם ביום הדין (ובאמת שיש לנו על מה…) זה לסלוח בעצמנו לאחרים.
וכמובן התרופה טובה ביותר היא מניעת הפגיעה. נשים יותר את הלב והמחשבה במקומות הנכונים וניזהר עד מאד במה שאנו אומרים ועושים.
