הבקלה הידוע גם בשמות: מרלוזה, שיבוטה, זאב הים, קוד, הייק, Gadus, הוא סוג של דג טורף החי באזורי המים הקרים ב אוקיינוס האטלנטי ו השקט . הוא דג מאכל נפוץ. השמות קוד ובקלה, הם שמות עממיים ומשמשים לעתים גם לסוגי דג אחרים, דומים. בנוסף לשימושו כדג מאכל, מפיקים מן ה כבד שלו שמן דגים – המשמש מקור חשוב בתעשיית המזון ל ויטמינים D , A ו- E ולשומן אומגה 3 .בגמרא במסכת עבודה זרה נקרא הבקלה חמור ים, אמר אביי: האי חמרא דימא – שרי
הבקלה משוון בדרך כלל בשתי צורות, בצורת בקלה צעיר ללא ראש, ובצורת פילה בקלה – כאשר הדג משווק בצורת פילה הוא מכונה בשם מרלוזה, וכאשר משווק כדג שלם קטן הוא מכונה בשם בקלה, או בקלה צעיר.
תולעים:
הבקלה הצעיר נגוע מאד בתולעים הן בקרביים והן מעל העור כאשר התולעת ננעצת בתוך הבשר מבחוץ ומטילה בו עוגן, כשחלקה נשאר מחוץ לעור וחלקה נותר נעוץ בבשר הדג. דגים אלו נארזים בעודם על אוניית הדייג המשמשת כמפעל צף, במפעל הצף מסירים את הראש, פותחים את בטן הדג אך זה לא מנקים ביסודיות את קרבי הדג ולכן נותרים בהם תולעים רבים, וכאמור קיים הטפיל החיצוני. על כן בעיה גדולה לאכול את הבקלה הצעיר ולא מומלץ לצרכו כלל וכלל.
פילה בקלה מרלוזה הוא אותו דג בקלה אלא בוגר יותר. לאחר הדיג מובא הדג למפעלים בעיקר בארגנטינה, שם מסירים ממנו את העור ואת העצמות אורזים מקפיאים ומשווקים. לאחרונה נמצאים יותר ויותר תולעים גם בדג זה, בעיקר תולעים מעל בשר הפילה. דג הבקלה גם כשהוא משווק בתור פילה בקלה גם זה שתחת 2 ההשגחות המהודרות באמת אינו נקי לחלוטין מתולעים ועל כן רצוי להימנע מלאכלו.
קיים ייבוא של פילה בקלה שמקורו בדרום אפריקה שם הוא מכונה בשם "הייק" בדרום אפריקה נמצאו חלק מדגי הבקלה – בעיקר הקטנים שביניהם- ללא תולעים, אלא שדג הבקלה מדרום אפריקה יקר מאד ביחס לבקלה הארגנטינאית ועל כן אינה מיובאת בצורה רצופה לישראל.
מתוך הספר "מושגים בכשרות" של הרב יוסי שטיינברגר שיראה אור בקרוב.
מה רוצים להגיד בזה שאסור לאכול בקלה