אבל 70 שנה אני צריכה לחיות אתו / הניה גולדברג

שמתי לב לטענה מעניינת שחוזרת ועולה אצל בנות מתלבטות.

מישהי אמרה שכשהיא נפגשת והשידוך מתקדם, יש לה קושי להחליט, היא מתלבטת בלי סוף ומורידה ואז הסיפור חוזר ונגמר באותה מתכונת. נפגשת – מתלבטת – מורידה, שוב ושוב ושוב בלי סוף.

שאלתי אותה: למה את מתלבטת?

תשובתה: "זוהי החלטה מאד משמעותית בחיים. הרי אם השידוך יתממש, אצטרך לחיות אתו 70 שנה, אז עלי לחשוב היטב". ולחשוב היטב בעיניה זה להתלבט בלי סוף ולהוריד.

האם הבנתם את המשמעות?

לא כפי שאנחנו רגילים לחשוב שיש לה חרדות, לא בגלל סיבה כזו או אחרת השידוך לא יוצא לפועל. פשוט מגודל האחריות והמחשבה של "אם החלטתי לא טוב – הלך עלי, אצטרך לסבול כל החיים?"

יתכנו כמה אפשרויות לטיעון הזה.

האם ההחלטה נראית גורלית, והבת מרגישה שאין לה כלים לשקול בצורה עניינית את הנתונים ולכן היא מעדיפה להוריד, כי לשלול זו החלטה יותר קלה מלהסכים?

האם היא כל כך חוששת מהחלטה שגויה וכמו שאומרים "חכם לא נכנס לעסק שהטיפש לא יכול לצאת ממנו" ולכן היא רוצה להיות החכמה?

אולי זו סתם בריחה מסיבה כזו או אחרת והיא מסתתרת מאחורי הטיעון הזה, ותולה זאת ב 70 שנים ארוכות של שותפות כדי להמחיש לנו את הקושי?

ויתכן גם שהיא מרגישה שכל זמן שהיא מנעה את ההחלטה הסופית, יש לה אפשרות לסגת, אך ברגע שהיא תחליט, היא תהיה כלואה במסלול שאין לה שליטה עליו?

ובואו נהיה ריאליים, כשהיא בשידוכים כולם מתעניינים בה ורוצים לעזור, היא במרכז העניינים. אם היא תחליט ותבחר להתביית, היא תרד מהראש של כולם?

חשוב להבין מה היא אומרת. מאין צץ הטיעון הזה? על מה היא מבססת אותו?

הדרך להביא אותה לשידוך לא עוברת דרך שכנועים והחלקת קצוות.

אם ההורים מבחינים שהיא מרגישה אובדת עצות וחסרת כלים לקחת החלטה, יש להם מספר דרכים שבהן הם יכולים לעזור לה:

הדבר הראשון, לתת לה את התחושה של "אנחנו כאן ועכשיו בשבילך, נהיה בשבילך גם בהמשך. אוהבים אותך ותומכים בך". אם היא תרגיש שיש לה גב חזק מאחוריה, יקל עליה להתקדם ולהחליט.

כך גם בהרגשת הכליאה. אם הוריה אתה ב"בית הכלא הזה", אז היא כבר לא כלואה. הם אתה. קשר טוב עם הורים הוא מתנת שמים משמעותית לשידוכים.

דבר שני, הצורך שלה להיות במרכז, האם הוא נובע מהרגשת נטישה? אם אני במרכז, אני שווה, אם לא – לא? אדרבה, תנו לה הרגשה שהיא שווה ונפלאה והפסיקו לבקר אותה על כל מילה.

ואם נחזור לטיעון של "עלי לחשוב היטב אם הבחור יתאים לי ל70 שנה, ובכן חשוב להפריד בין ה70 שנה לבין הבחור. הבחור צריך לשאת חן ולהתאים עכשיו בלי קשר לאורך חיי הנישואים, והבה נבקש מה' שאכן זה יהיה לא פחות מ70 שנה.

התוכלו לעזור לה ולעשות את ההפרדה המתבקשת?

הניה גולדברג פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, בנות הורים זוגות, אישי קבוצתי והרצאות 026424049 [email protected]