הקשבה בשלושת האוזניים / הניה גולדברג

יש כמה סוגי הקשבה.

הקשבה באוזן אחת – חצי הקשבה. קצת מקשיבים וקצת עסוקים בדברים אחרים. לא ממש נותנים את הדעת למה שנאמר.

בשתי אוזניים – כלומר: משתמשים בכל ההקשבה האפשרית. הקשבה מלאת תשומת לדברים.

הקשבה באוזן השלישית, כאן מדובר על הקשבה למה שנאמר ולמה שלא. הכוונה היא להאזין למסר הגלוי אך גם למסר הסמוי. במילים אחרות: בכל שיח יש שני רבדים. יש דברים נאמרים אך בו זמנית יש גם דברים נחשבים (שאנו חושבים אותם בזמן שאנו אומרים את הדברים). המטרה של מי שמקשיב "באוזן נוספת", לגלות אותם מתוך הערנות שלו למה שהוא שומע ולמה שהוא מבין. לשם כך עליו להקשיב בריכוז רב.

ויש עוד סוג של הקשבה, שכדאי שנלמד לבצע אותה. בלשון מקצועית "הקשבה אמפטית" כלומר: הקשבה שנועדה לתת לשני את ההרגשה שאנחנו אתו.

הבת חוזרת מפגישה עם בחור. היא מספרת לאמא מה היה. מה התפקיד של אמא בנקודה הזו? רק להקשיב. לא לתת פתרונות ובוודאי לא לבקר את הבת.

במהלך הדיווח על הפגישה הבת אומרת פתאום: "אינני יודעת אם אני רוצה את הבחור" עונה אמא: "והוא כבר רוצה אותך?"

אמא מאד מתוסכלת מהמצב שבו הבת רווקה מתבגרת לא מוצאת שידוך, מרגישה שהבת במילותיה שוב מתנדנדת ועומדת להוריד גם את השידוך הזה. הבת, תופסת את המילים כביקורת ונפגעת. היא אומרת לעצמה: אמא מערערת לי את יכולת השיפוט שלי. אני כבר לא קטנה. מותר לי לחשוב שהבחור לא מתאים לי, למה היא צריכה לדקור אותי ולומר "קודם שאת חושבת להוריד, תחשבי אם הבחור בכלל מקבל אותך" מה קרה פה? היתה הקשבה מרוכזת, אך מתוך לחץ ותיסכול של אמא, נאמרה בסופה ביקורת שהרסה משהו בקשר שביניהן.

ועוד דוגמה. בת 24 סיפרה שהבחור שהיא פגשה, היה תקשורתי ושמח אך מעט ילדותי. וכשהיא נדרשה להסביר מה הכוונה בילדותי,

היא אמרה "הוא סיפר בעיניים זוהרות שכל שנה הם נוסעים לחו"ל לטיול".

שאלתי אותה: "מה ילדותי בסיפור שלו?"

היא: "פגישה זה משהו מאד חשוב. מה הוא מביא כזה דבר בשיחה כל כך משמעותית. היה נראה שהוא משתעשע בצעצוע חדש. אך הוא לא הרגיש, כי לא אמרתי לו כלום…"

אחרי הפגישה התברר לה שהבחור הוריד בטענה שהבחורה מדי ביקורתית.

אמרה הבת: "אינני מבינה, הרי לא אמרתי לו כלום. איפה הוא שמע ביקורת?"

ניסינו לשחזר את השיחה שלא נאמרה ביניהם בעקבות דבריו.

הבחור (בשמחה): "את יודעת, אנחנו כל שנה נוסעים לחו"ל"

הבחורה (שותקת וחושבת לעצמה): "נראה ילדותי לדבר כך על דבר כזה"

הבחור (חושב): "היא לא שמחה אתי. כנראה מבקרת אותי, אינני יודע על מה, מה כבר אמרתי, אפשר לחשוב…"

הבחורה (במחשבות): "שוב אני פוגשת מישהו ברמה ילדותית?".

הבחור מוריד את השידוך.

אז אם היא חושבת שהוא לא שם לב למחשבות שלה, שימו אתם לב שהתנהלה כאן שיחה ללא מילים. הבסיס לשיחה, הביקורתיות הסמויה שלה והתחושה שלו שהוא מבוקר, בסופה גם יש תוצאה: השידוך ירד.

האם נתקלתם פעם במישהו שנתן לכם הרגשה מאד טובה ע"י הקשבה בלבד, כמעט בלי להגיד מילה?

האם המקשיב האמפטי "חייב לומר משהו"? או אולי ההקשבה ואולי תגובות התפעלות או השמעת קולות הקשבה, מספיקים?

הניה גולדברג פסיכותרפיסטית משפחה ושידוכים, בנות הורים זוגות, אישי קבוצתי והרצאות 026424049 [email protected]