בפרשת שופטים קיים הציווי המיוחד למלך לכתוב לו ספר תורה קטן: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:
במכירה הקרובה בבית המכירות ירושלים של זהב יימכר ספר תורה, שנכתב על ידי סופר מומחה וירא שמים, בכתב קטן ביותר, על גבי יריעות בגובה 7.4 ס"מ. גובה הכתיבה 5.9 ס"מ. עם עצי חיים יוקרתיים מעוטרים בכתרים מכסף, עם מעיל יוקרתי מוכסף. הוא נכתב ע"י סופר ירא שמיים, מומחה בכתיבה. בעל כתיבה יפיפייה. שלוש שנים היה רכון על מלאכתו, והצליח ביגיעה עצומה ובעבודה קשה מאוד לכתוב את הספר המופלא הזה.
המפרשים נחלקו במצווה זו: יש שאומרים שספר התורה שעל זרועו של מלך ישראל הכוונה לעשרת הדברות. אך לעומתם ברמב"ם מבואר כפשט המשנה שהכוונה לספר תורה ממש. המהרש"ל מבאר שמדובר בספר תורה קטן. הספר שלפנינו כזה. אמנם עד ביאת המשיח הושמו לו עצי חיים המפוארים והמעיל הנהדר. ראוי הוא הספר הנפלא הזה להיות בידי אחד מיוחד מבני ישראל.
מדברי ספר החינוך: "…שמצוה על המלך שיהיה על ישראל, לכתוב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה, שתהיה עמו תמיד ויקרא בו. משרשי המצוה. לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו, ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו, על כן באמת צריך שמירה גדולה, וזכרון טוב יעמוד נגדו, יביט אליו תמיד למען יכבש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כא ב) יוצא למלחמה וספר תורה עמו, יושב בדין והוא עמו מסב לאכל והוא כנגדו. כלל הדברים, שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ … ואין צרך לכתב בה באיזה זמן היא נוהגת, שידוע הדבר שאין מלכות בישראל אלא בזמן שארצם בישובה, תחזינה עינינו במהרה בביאת הגואל, ומלך עלינו בתוכה".
כמה רוצים על זה???