ישנן התרחשויות, שבקורטוב של שימת לב היו נחסכות, ועמן עגמת הנפש המתלווה אליהן. להלן מקבץ מקרים שאירעו במשך השנה החולפת לרבים מאתנו, ובשעת התהוותם גרמו להם למעט מן הכעס או להרבה ממנו, ויש מהם שאף אמרו לעצמם כי לא ימחלו על כך. הגיע הזמן לסלוח.
אתה, שהברקת הלצה ממאגר הלצותיך היומיומיות, אלא שאותה הברקה מבודחת הייתה על חשבוני, כשהתייחסת לקהילתי בזלזול, ולא שתת ליבך לעובדה שהנני נמנה בין המתגחכים כעת. נהנית כל כך מבדיחתך, וכך אף הסובבים, עד שנאלצתי גם אני להעלות חיוך מאולץ על פני ולגחך יחדיו בהנאה מטופשת. זאת למרות שבלבב פנימה גאה בי עלבון יוקד. השתוקקתי לבצע 'העברה בנקאית' ולהעביר את הבדיחה על חשבונך, אבל מעוצמת הפגיעה שבדבריך שותקה לשוני ודבקה לחיכה. סלחתי.
אתה, שללא הרבה מחשבה, ואף לא במעט, ה ו ד ע ת לי שהנך עוקף את מקומי בתור, בתואנה שיש בסלך מעט מוצרים – שניים במספר – ועל כן רשאי אתה לדלג אל ראש התור. אם רק היית פוקח עיניים בוחנות, היית שם ליבך לכך שגם בשקית שבידי מונחים שני מצרכים בלבד. מה גם, שאילו היה כל קונה שבידיו פריטים מעטים פוסח על העומדים בתור ומקפץ לתחילתו, אזי אותו לקוח שרכש מלאי מוצרים גדול לא היה מגיע לעולם אל הקופה, יען כי כל מספר דקות ישתחל מאן דהו אל התור, ותירוצו עמו כנזכר לעיל. אבל לא נורא. סלחתי.
אתה, שבאת אל התפילה מלא ברעננות של בוקר טרי, וקבעת את מקומך בבית הכנסת בסמוך אלי. מרוב התלהבות – שבפני עצמה טובה היא – השלכת את ציציות טליתך לימין ולשמאל, בחופזה ובלא שימת לב. בעודך מתעטף, שפשפתי אני את עיני האדומות מצליפתך הבלתי זהירה, ומחטתי דמעה של צריבה. סלחתי.
אתה, שביושבך מאחורי באוטובוס המובילנו צפונה, הושבת את בנך על ברכיך. עשית זאת למרות שהמושב שעל ידך היה ריק ומרוקן, ורק לא הבחנת שרגלי הילד בועטות במשענתי שוב ושוב, ללא הרף או הפוגה. לא הורית לו לחדול מכך מסיבה בלתי נהירה, וכך נאלצתי לסבול את אותן רקיעות רגליים משך כל הנסיעה. סלחתי.
אתה, שכנראה סובל ממכת קור תמידית, נכחת יחד איתי באותו כינוס. ישבתי ונפשתי מעמל הדרך ומחום היום, תחת למאוורר התקרה שקבוע היה מעל לראשי. לפתע פתאום כבה המאוורר. מתברר שידך הייתה במתג והיא זו שגרמה את הכיבוי. מעניין. ישבת בכלל בקצה השני של האולם, ובכל זאת הפריע לך המאוורר. מילא היית שואל, מבקש, או לפחות מסביר את עצמך. אבל נו, בסדר. סלחתי.
אתה, שמשום-מה החלטת להשליך את שקית האשפה מחוץ למכל המיועד לכך. הנחת את השקית בזווית שלא מאפשרת גישה אל הפח, וגרמת חגיגה של ממש לכל חתולי השכונה. דיירי הבניין לא ממש נמנו על החוגגים. הללו בירכוך בשלל "ברכות" שאינן כתובות בתורה ולא בשום מקום אחר. הם ידעו מי אתה, וזאת לפי התוכן של האשפתון הקרוע. אף אני הקטן רגוז רגזתי באותה שעה. אבל זה נגמר. סלחתי.
אתה, שבחורף האחרון שעטת עם רכבך במעלה הכביש. הרחובות היו מוצפים אותה שעה מגשם הזלעפות שניתך ארצה, ושלוליות ענק התקבצו בכל פינה ופניה. בעוברך על יד תחנת האוטובוס, לא התחשבת כלל בעומדים בה, וגלגלי מכוניתך התיזו עליהם מים עכורים בלא ששון. אולי כבודו לא ממש מכיר את התחושה, אבל זו ממש הרגשה רעה. מלבד, כמובן, הנזק שנגרם לבגדים. סלחתי.
הדוגמאות – רבות הן, ונזקיהן פזורים אי פה ואי שם. אקווה שהייתי לפֶה לכל אותם נפגעי חוסר ההתחשבות, אקווה שאכן יסלחו הללו לפוגעים, ומי ייתן ויושב במרומים יאמר גם לנו: סלחתי כדברך.
