כבוד הרב מתגלגל ברחובות / שמחה פשיטיק

כנראה שהמחשבה מלכתחילה הייתה טובה. אלו שעשו זאת ביקשו מן הסתם להנחיל לצאצאינו את מורשת הדורות הקודמים, לעורר אותם לשאול אודות הדמויות המפורסמות, וסתם לכבד את אותם ענקי רוח ששמם מתנוסס לתפארה – או שלא – על גבי שלטי רחובותינו.

הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל, לדוגמא, היה עניו והשתדל להצטנע במהלך חייו. אך אנו, פשוטי העם (אני בכל אופן), מחויבים לכבדו גם לאחר פטירתו. ולכן קם מי שקם, והעניק את שמו לרחוב הבני-ברקי, המתחיל בפינת רחוב מרן ה"חזון איש" זצוק"ל, כשהוא פוגש בדרכו את רבינו סעדיה גאון, משתלב בכיכר עם הגאון הגדול רבי אלחנן וסרמן הי"ד זצוק"ל, ומסתיים בסופה של דרך ברחוב התנא הקדוש רבן יוחנן בן זכאי.

ולמה אני משרטט לכם מפה גיאוגרפית בעיצומו של סתם יום חולי משעמם? כדי להצביע על נקודה מסוימת שטעונה שיפור. קחו לדוגמא את שמות הרחובות שהבאתי. תושבים רבים – שלא לומר: רוב התושבים – יתארו את האזור כך: רחוב דסלר מתחיל בחזון איש, מצטלב עם סעדיה גאון, בהמשך משתלב עם ורסמן, ונגמר בבן זכאי.

שמתם לב להבדל? אותם הרחובות, בהשמטת התואר 'רבי' או 'הרב' מכל הדמויות, שלא לדבר על זניחת הסיומת 'זצ"ל', 'זי"ע', או 'זצוק"ל'. אז מה קיבלנו? שעבור ילד בני-ברקי תמים, אין הבדל בין דסלר לבין – להבדיל – ז'בוטינסקי. מבחינתו שניהם שמות שאינם מוכרים לו מהחיידר, והוא מעריך ומכבד את בעלי השמות הללו במידה שווה, ירחם ה'.

אפילו הקריינית בתחבורה הציבורית – אוטובוסים, במקרה של בני-ברק – יודעת להוסיף את התואר 'הרב' לפני שם המשפחה 'דסלר'. ומה נאמר אנו, שמצווים לכבדו?

מה היה קורה אילו, חלילה, באחד מן העיתונים החילוניים יוזכר שמו של מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן שליט"א, יחזקהו הבורא ברחמיו, ללא תאריו? מה יקרה אם יזכירוהו רק בשם משפחתו: "ש…..ן נתן את ברכתו לחברי הכנסת" (אינני רוצה אפילו להדגים זאת). הלא תרעש הארץ ותגעש! לב מי לא יחרד על פגיעה שכזאת בגדול הדור? אז מדוע כאשר אנו, במו פינו, מזכירים רבנים ומנהיגי עולם התורה בדורות הקודמים ללא תואר מכבד, איננו מתחלחלים כך?

מעניין לציין, שיש ברי מזל ש"זכו" ששמם יוזכר עם קצת יותר כבוד, כמו לדוגמא: רבי עקיבא, הרב שך, רבי טרפון (האמת, יש כאלו שאף בכבוד תנא קדוש זה מעזים לפגוע ולהשמיט ממנו את התואר 'רבי').

לא אבקש מכם עכשיו להוסיף בכל אזכור של גדול בישראל את התארים הנלווים כפי שהם מופיעים בעיתון, שאם כן שיחת הכוונה סתמית תימשך כרבע שעה: "איך אני מגיע לפינת החי?" – "אתה יוצא מהגאון הגדול רבי משה פרדו זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא, לוקח שמאלה לרחוב ראש ישיבת פוניבז' הגאון הגדול רבי דוד פוברסקי זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא, ואז פונה להגאון הגדול רבי… רגע, אבל פינת החי סגורה לשיפוצים בתקופה הזאת…"

אך מעט כבוד לגדולי עולם – צריך שיהיה לנו. לפחות את התואר 'הרב' נוסיף לכל דמות תורנית (ואל תכעסו אם אוסיף לרשימה את הרב בר אילן). ואם נשוב לנושא בו פתחתנו – כך יתחנכו ילדינו לכבד את גדולי הדור, ובכלל: להכיר את שמותיהם ולדעת שמדובר ברב בישראל, ולא בעוד שם סתמי וחסר משמעות, שלפעמים הוא זורם, לפעמים פקוק, ולפעמים חסום לגמרי.