באינדונזיה גדלים שיחי קפה החביבים על בעל חי דמוי חתול, המוכר בשם “חתול סיבט” או בשם “זבד החתול”. החתול בולע את פרי הקפה, מערכת העיכול של החתול מפרקת את בשר הפרי, ומותירה את הגלעין בשלמותו שהוא למעשה פול קפה אותו מפריש החתול יחד עם גלליו.
ייחודם של פולים אלו הוא בכך שתסיסתם יחד עם החומצות והאנזימים שבמעי החיה, הופכים את הקפה לנטול המרירות ולבעל ניחוח עשיר וחזק, עם טעם שוקולד. מחירו עלול להאמיר למחיר של 50 $ לכוס, ועד למחיר של 350$ לקילו.
כשרותו:
המשנה קובעת, כי “היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור”. כלומר: כל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורים באכילה, הרי אותו המאכל אסור אף הוא באכילה מן התורה. כגון חָלָב של בהמה וחיה טמאים וכן שאר דברים המתמצים מגופן, דבש היוצא משרץ העוף וכדומה. מלבד דבש דבורים שהתירתו התורה במפורש.
בפולי הקפה דנן יש לחקור האם דינם כיוצאים מן הטמא, שהרי יצאו מהחתול שהינו טמא- ויהיו אסורים. או שכיוון שלא הופקו מגופו של החתול, אלא רק עברו דרך מערכת העיכול שלו – יהיו מותרים.
מצד אחד העובדה שהפולים לא הופקו מגופו אלא רק עברו במערכת העיכול של החתול, אמורה להכשיר את הקפה. אך מצד שני בפולים בוצע שינוי טעם באמצעות החומצות והאנזימים אשר הופקו מגופו הטמא של החתול, אם כן בקפה מעורבות הפרשות [חומצות ואנזימים] שיצאו מן הטמא – והיוצא מן הטמא טמא אף הוא.
דומה לדבש?
הדבש אף הוא מופרש מגוף הדבורה הטמאה, ובכל זאת מותר באכילה. הסיבה לכך היא כמו מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבים ומקיאין אותו בכורת. כלומר הדבש אין הוא ממוצה מגופן של הדבורים אלא רק עבר דרכם בדרכו מהפרח לכוורת. עם זאת ידוע כי לצורך הפיכת הצוף הנוזלי לדבש מוצק, מפרישה הדבורה אנזים מגופה, אשר מפרק את הדו סוכר לשני חד סוכרים. ובכל זאת, על אף האנזים שהופרש מהטמא ונמצא בדבש, הדבש כשר.
ניתן אולי לדמות את ההיתר לאכילת הדבש לקפה דנן, שאף הוא אמנם מעורב בו אנזים וחומצה שהופקו מהחתול הטמא, אך כיוון שהפול עצמו לא הופק מהבעל חי הטמא אלא רק עבר דרכו, יהיה אף הוא מותר. אלא שלא ברור שניתן להשוות את הדבש לקפה החתולים. שכן ניתן לומר שרק הדבש כשר משום שאותו התירה לנו התורה במפורש. לעומת קפה החתולים שלא מצינו לו היתר מפורש בתורה.
